המספר, אינטלקטואל ספקן ואירוני, נוסע ברכבת ממוסקבה לעיירה הקטנה פטושקי לפגוש את אהובתו, ואגב כך אינו חדל לפטפט ולשתות לשוכרה, אם בגפו ואם בחברת הטיפוסים המשעשעים שהוא פוגש בדרך. המציאות הסובייטית שלפני עידן ה"פרסטרויקה" משתקפת במונולוג מבדח, שכולו הומור ש חיים של בוהמיין ושתיין ושנים רבות לא היה לו בית משלו והוא נדד בין בתי ידידים ועבד בעבודות מזדמנות. אבל הספר האחד שכתב נהיה במהרה ל"ספר פולחן", שנפוץ בחוגי האינטליגנציה, חוגי ה"סאמיזדאט" של השנים ההן : עותקים נדפסו בחשאי במכונת - כתיבה, פסוקים מהספר נהפכו לא דניסוביץ'" של סולז'ניצין לדור של שנות השישים, היה "מוסקבה - פטושקי" לדור של שנות השבעים והשמונים: דור שלם מצא בו את עצמו, הגדיר עצמו על - פיו וראה בו מופת של מרי כלפי המשטר.

ונדיקט ירופייב

ונדיקט ואסילייביץ' ירופייב (24 באוקטובר 1938 - 11 במאי 1990) היה סופר, מחזאי ומסאי רוסי בתקופת ברית המועצות. בשנת 1969 כתב את ספרו הנודע ביותר "מוסקבה פטושקי". הספר נאסר לפרסום בברית המועצות אך הופץ בעשרות אלפי עותקי "סאמיזדאט" והפך לספר פולחן. הספר הודפס לראשונה ב-1973 בישראל. ירופייב כתב... המשך לקרוא