סוג של צופן דה וינצ'י, מסדר העצמות, מלאכים ושדים... דן בראון, סטיב ברי ושות' - כולם מתערבבים ביחד. סה"כ ספר מאוד נחמד לקריאה. ממתין לסרט.

האם זה הוגן לכתוב ביקורת על ספר שהפסקתי באמצע? לא יודע. אולי במקום ביקורת - צריך לקרוא לזה אזהרה!!! אז ככה - מדובר בספר מ-א-ו-ד עבה. ממש מעיק להחזיק אותו ועוד יותר מסוכן להירדם כשהלבנה הזו מונפת מעל הראש ועלולה, חלילה, לנחות על הפרצוף ולייצר סטייה במחיצת האף. מדובר במעין צופן דה וינצ'י לסוגיו, אלא (וכאן הקטע המוזר!!!), הוא נכתב בסוף שנות השמונים. רוצה לאמר: הספר התפרסם דור שלם לפני צופן דה וינצ'י וככל הנראה לא דגדג לאף אחד את בלוטת העניין. הוא לא הוסרט, לא אוזכר וכמעט ואיננו קיים. וכל זאת מדוע? אולי בגלל שהוא עוסק בפרטים משמימים וחסרי תועלת ותוחלת שהופכים פרק של 3 עמודים למעמסה של 15 עמודים? ואולי כי בדומה לספרים מהז'אנר (המבוך של קייט מוס למשל), הוא נע בשני קווים מקבילים - האחד בימי הביניים והשני כיום, אלא ש"כיום" הוא שנות השבעים בארה"ב אשר אין לי שום דברך או רצון להתחבר אליהן? ובכלל - כשקוראים מותחן קצבי, לא מוזר מעט להתפעל מטלפון סלולארי, מחשב חלשלוש שממלא חדר שלם או מכונה שמעבירה ניירות ממקום למקום? בקיצור - שמרו על הזמן יקר הערך (ועל מחיצת האף) והמנעו מהשיעמומון המייגע הזה. אה כן... זה על שחמט! המנעות נעימה!

יופי של ספר ולא אכפת לי מהתגובות האחרות! מותחן נחמד, פרקים קצרים, עלילה מותחת, מתח די צפוי שניתן לפתור די בקלות. בקיצור - חום הים ביוון HERE I COME תחשבו על זה רגע, אנחנו חיים בתקופה של רעש, בעידן של הסחות דעת בלתי נגמרות. הכל מהר, הכל עכשיו, הכל דחוף! אז מתי אפשר למצוא רגע נחמד ולקרוא ספר לעומק? הרי, ריבונו של עולם - אפילו חורף הגון אין כאן כבר כמה שנים בשביל הפנטזיה של להיכנס למיטה ולקרוא (כשבינתיים הטלויזיה בסלון צווחת משפטים באנגלית מ"דורה"). אז מה רע בעצם בספר נבלים וטובים קלאסי? עם אותם פרקים של 5 עמודים מקסימום? עם טכנולוגיה עדכנית ואקשן במידה? אני אומר - בעידן התזזיתי שלנו,ספרים כאלה או כמו הספרים של דניאל סילבה למשל (3 עמודים לפרק) הם בדיוק הממתק שאפשר להעניק לאומה עם הפרעת קשב וריכוז. לגבי העלילה? טוב - את זה אפשר לקרוא בחלקו האחורי של הספר והיא מספקת כדי להבין למה נכנסים. קריאה מהנה

למיטב ידיעתי, הבחור שכתב את הספר הזה הוא השותף של קליב קאסלר לכתיבה הספרים האחרונים שלהם ולדעתי מזל גדול שהוא החליט לכתוב משהו משל עצמו. וכל זאת מדוע? משום שלמרות שהזירה היא מאוד קלייב קאסלר (אמזונס, סירות קטנות, רשעים ושכירי חרב), יש כאן משהו קצת שונה. יותר מרגיש בשכונה של מייקל קרייטון או הזבלון ההזוי "רסיס" של וורן פאהי. אז מה יש לנו? סוכנות ביטחון מומצאת בלי פואנטה, שכירי חרב מרושעים וכמה יצורים מרושעים במיוחד. אז איך לעזאזל בחור בן 35 נהנה מכל השיט הזה? אולי כי לפעמים כיף לקרוא מותחן קליל, רחוק מהמציאות היומיומית כמזרח ממערב, המאפשר לכבות את מרבית המוח ופשוט לנוח? בקיצור, אחרי ביקורת די מוזרה אני ממליץ בחום למי שמחפש ספר לא מחייב, ששוקל שליש מהספרים של קלייב קאסלר ומשדר תחושה מודרנית ונעימה יותר. קריאה נעימה!

למיטב ידיעתי, הבחור שכתב את הספר הזה הוא השותף של קליב קאסלר לכתיבה הספרים האחרונים שלהם ולדעתי מזל גדול שהוא החליט לכתוב משהו משל עצמו. וכל זאת מדוע? משום שלמרות שהזירה היא מאוד קלייב קאסלר (אמזונס, סירות קטנות, רשעים ושכירי חרב), יש כאן משהו קצת שונה. יותר מרגיש בשכונה של מייקל קרייטון או הזבלון ההזוי "רסיס" של וורן פאהי. אז מה יש לנו? סוכנות ביטחון מומצאת בלי פואנטה, שכירי חרב מרושעים וכמה יצורים מרושעים במיוחד. אז איך לעזאזל בחור בן 35 נהנה מכל השיט הזה? אולי כי לפעמים כיף לקרוא מותחן קליל, רחוק מהמציאות היומיומית כמזרח ממערב, המאפשר לכבות את מרבית המוח ופשוט לנוח? בקיצור, אחרי ביקורת די מוזרה אני ממליץ בחום למי שמחפש ספר לא מחייב, ששוקל שליש מהספרים של קלייב קאסלר ומשדר תחושה מודרנית ונעימה יותר. קריאה נעימה!

יופי של ספר ולא אכפת לי מהתגובות האחרות! מותחן נחמד, פרקים קצרים, עלילה מותחת, מתח די צפוי שניתן לפתור די בקלות. בקיצור - חום הים ביוון HERE I COME תחשבו על זה רגע, אנחנו חיים בתקופה של רעש, בעידן של הסחות דעת בלתי נגמרות. הכל מהר, הכל עכשיו, הכל דחוף! אז מתי אפשר למצוא רגע נחמד ולקרוא ספר לעומק? הרי, ריבונו של עולם - אפילו חורף הגון אין כאן כבר כמה שנים בשביל הפנטזיה של להיכנס למיטה ולקרוא (כשבינתיים הטלויזיה בסלון צווחת משפטים באנגלית מ"דורה"). אז מה רע בעצם בספר נבלים וטובים קלאסי? עם אותם פרקים של 5 עמודים מקסימום? עם טכנולוגיה עדכנית ואקשן במידה? אני אומר - בעידן התזזיתי שלנו,ספרים כאלה או כמו הספרים של דניאל סילבה למשל (3 עמודים לפרק) הם בדיוק הממתק שאפשר להעניק לאומה עם הפרעת קשב וריכוז. לגבי העלילה? טוב - את זה אפשר לקרוא בחלקו האחורי של הספר והיא מספקת כדי להבין למה נכנסים. קריאה מהנה