“הספר "המרדף אחרי הרץ" (הוצאת מטר, 2001) מאת כריסטופר רייך עוסק בגרמניה, חודשיים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה באירופה, ביולי 1945. אריך סייס, רב סרן באס. אס. ורץ אולימפי לשעבר שכינויו "האריה הלבן", נמלט ממחנה שבויים אמריקני. אחר סייס, שנחשב לפושע מלחמה לאחר שלקח חלק לא רק בהשמדת יהודים אלא גם ברצח שבויים אמריקניים במהלך המערכה בארדנים כחצי שנה קודם לכן, רודף רב סרן דוולין ג'אג' מהרקליטות הצבאית. ג'”

“חשבון נפש ובכותרת אמרתי הכל. הסופר צריך להפסיק להוציא ספרים כאלה. חשבון בנק חסוי של כריסטופר רייך בהוצאת מטר סיפורת הוא ספר שהדרך היחידה לתאר אותו זו מוזרות לא אחידה. בתור התחלה עוברים כמעט מאה עמודים של תיאורים, הצגת הדמויות ודרך חשיבתם בלי שהספר יתקדם הלכה למעשה אפילו לא את הצעד השני בדרך לעלילה. ממש כאילו היינו במהלך קריאת דוח קריאה שנעשה לשיעור אנגלית. והדמויות? טוב, אם הם היו מעט יותר לא”

“הרבה פעמים שומעים או קוראים על אנשים שפוגעים באחרים ,והסביבה הקרובה ידעה על כך אבל לא דווחה. פעם היה לי ויכוח עם השכנים על כך, האם צריך לדווח או לא. הם טענו שברור שכן. אני אמרתי שצריך לנסות להכנס לנעלים של המעורבים בסיטואציה. למשל, אם הבן שלך גרם לתאונת דרכים האם תרוץ לדווח על כך ותגרום לו להכנס לכלא, אן שתחשוב פעמיים (לפחות) לפני שתעשה איזה צעד. ג'ונתן הוא רופא שאשתו עבדה במחלקה סודית של ארה”

“יופי של ספר ולא אכפת לי מהתגובות האחרות! מותחן נחמד, פרקים קצרים, עלילה מותחת, מתח די צפוי שניתן לפתור די בקלות. בקיצור - חום הים ביוון HERE I COME תחשבו על זה רגע, אנחנו חיים בתקופה של רעש, בעידן של הסחות דעת בלתי נגמרות. הכל מהר, הכל עכשיו, הכל דחוף! אז מתי אפשר למצוא רגע נחמד ולקרוא ספר לעומק? הרי, ריבונו של עולם - אפילו חורף הגון אין כאן כבר כמה שנים בשביל הפנטזיה של להיכנס למיטה ולקרוא (”

“הספר "המרדף אחרי הרץ" (הוצאת מטר, 2001) מאת כריסטופר רייך עוסק בגרמניה, חודשיים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה באירופה, ביולי 1945. אריך סייס, רב סרן באס. אס. ורץ אולימפי לשעבר שכינויו "האריה הלבן", נמלט ממחנה שבויים אמריקני. אחר סייס, שנחשב לפושע מלחמה לאחר שלקח חלק לא רק בהשמדת יהודים אלא גם ברצח שבויים אמריקניים במהלך המערכה בארדנים כחצי שנה קודם לכן, רודף רב סרן דוולין ג'אג' מהרקליטות הצבאית. ג'”

“חשבון נפש ובכותרת אמרתי הכל. הסופר צריך להפסיק להוציא ספרים כאלה. חשבון בנק חסוי של כריסטופר רייך בהוצאת מטר סיפורת הוא ספר שהדרך היחידה לתאר אותו זו מוזרות לא אחידה. בתור התחלה עוברים כמעט מאה עמודים של תיאורים, הצגת הדמויות ודרך חשיבתם בלי שהספר יתקדם הלכה למעשה אפילו לא את הצעד השני בדרך לעלילה. ממש כאילו היינו במהלך קריאת דוח קריאה שנעשה לשיעור אנגלית. והדמויות? טוב, אם הם היו מעט יותר לא”

“הרבה פעמים שומעים או קוראים על אנשים שפוגעים באחרים ,והסביבה הקרובה ידעה על כך אבל לא דווחה. פעם היה לי ויכוח עם השכנים על כך, האם צריך לדווח או לא. הם טענו שברור שכן. אני אמרתי שצריך לנסות להכנס לנעלים של המעורבים בסיטואציה. למשל, אם הבן שלך גרם לתאונת דרכים האם תרוץ לדווח על כך ותגרום לו להכנס לכלא, אן שתחשוב פעמיים (לפחות) לפני שתעשה איזה צעד. ג'ונתן הוא רופא שאשתו עבדה במחלקה סודית של ארה”

“יופי של ספר ולא אכפת לי מהתגובות האחרות! מותחן נחמד, פרקים קצרים, עלילה מותחת, מתח די צפוי שניתן לפתור די בקלות. בקיצור - חום הים ביוון HERE I COME תחשבו על זה רגע, אנחנו חיים בתקופה של רעש, בעידן של הסחות דעת בלתי נגמרות. הכל מהר, הכל עכשיו, הכל דחוף! אז מתי אפשר למצוא רגע נחמד ולקרוא ספר לעומק? הרי, ריבונו של עולם - אפילו חורף הגון אין כאן כבר כמה שנים בשביל הפנטזיה של להיכנס למיטה ולקרוא (”