ביקורת ספרותית על חי או מת - מתח - הקמפוס #2 מאת טום קלנסי
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 25 בספטמבר, 2011
ע"י אלון דה אלפרט


****


לא יודע למה אני מרגיש נבוך מעט מהעובדה שטום קלנסי הוא מראשי "רשימת הסופרים" שלי בסימניה, ולא ג'ורג' סימנון או ג'ורג' פרק או המינגוויי. בכלל, שלושת המובילים שלי הם סופרי מתח כאלה, לא כבוד גדול, מה שאולי מעמיד את כל הטעם הספרותי שלי תחת סימן שאלה מטריד. מה שלי מוזר עוד יותר הוא שבמקום הרביעי יש לי את גרוסמן, שאותו אני לא אוהב לקרוא בכלל, אבל הוא מעניק לרשימה נופך אנין יותר, אולי. שלא לדבר על מורקמי במקום החמישי שנותן לי איזה פאנצ' מטאפיסי, אינטלקטואלי ורב תרבותי. טוב, העיקר שלא רם אורן (סליחה, קליש).

יאללה, נחזור לקלנסי. מעבר לזה שהוא מיליטריסט מסריח, רפובליקני ימני עד אחרונת עצמותיו, ופטריוט אמריקאי גאה, אני חושב שהוא גם סופר בכלל לא רע. עוד לפני שמישהו האמין שיכול להיות מצב שבו טרוריסט מטיס מטוס לתוך בניין, טום קלנסי כתב ספר חצי-נבואי על העניין הזה בדיוק. אפשר לנסות לזלזל בסוג כזה של ספרות, אבל בעיניי, מי שמצליח לתפוס אותי לקריאה של ספרים של שמונה מאות או אלף עמודים בלי שאשתעמם כמעט בכלל, ראוי בהחלט לריספקט. קלנסי מומחה ביצירה של עלילות פעולה ללא גיבורים בעלי כוחות-על או כמעט-על. גיבוריו הם אנשים בשר ודם ובדרך כלל משועבדים למנגנון ביורוקרטי וקר, והיתרון הגדול שלהם הוא יכולת חשיבה "מחוץ לקופסה" - לא רק באופן מלחמתי או צבאי, אלא גם כלכלי וחברתי.

"חי או מת" הוא ספר טוב. למרות הנטייה של קלנסי לפרט את יכולותיו הטכניות של טנק ה"אייברמס" על פני חמישה עמודים, או להיכנס לנבכי תתי המבנה של צוללות גרעיניות (מה שהוא עשה לא פעם ולא פעמיים ב"המרדף אחרי אוקטובר האדום" למשל) - הפעם הוא לא עושה זאת בכלל. העלילה מגוללת את עצמה בפשטות ותוך שמירה על מתח קבוע, ולמרות התיסכול המובנה מעבודת מודיעין שמטבעה היא איטית ודורשת סבלנות רבה. ג'ק ראיין הוא ג'ק ראיין (או אולי רצוי לומר "הריסון פורד") - חכם, עקשן, ואמיץ. בספר הזה נוספה והתגבשה גם דמותו של בנו, ג'ק ראיין ג'וניור (ג'ייק גילנהול?) שהוא, לעומת זאת, חכם, עקשן ואמיץ. אח, כמה טוב שיש איך להמשיך את הסדרה.

קלנסי לא מחמיץ הזדמנויות לחבוט בממשל הדמוקרטי שממשיך לסרס את עצמו במלחמה בטרור, פוגע בכלכלה ובכלל מוביל את אמריקה אל עברי פי-פחת. מזל שיש את ג'ק פאקינג ראיין, שמתמודד מחדש על הנשיאות, כך שלמרות שרוב הרעים מתו, יש למה לחכות בספר הבא.


****
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אמיר לויט משרד עו (לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת נהדרת דבר ראשון: הביקורת נהדרת ושמה את הספר בדיוק בפרופורציות הנכונות.
דבר שני: אף אחד לא קורא באמת את גרוסמן...
דבר שלישי: למה להתנצל על הספרים שאנחנו קוראים? העיקר שנקרא, נשכיל, נשפר את השפה ונבזבז קצת זמן עם הדמיון שלנו ופחות עם מעושרות.
ישר כח.
יפעת (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
ברור! היתה לי תקופה ארוכה שקראתי אותו משום מה הפסקתי, פתאום הוא נראה לי קצת מיושן, אבל הביקורת שלך בהחלט עושה לי חשק לחזור :)
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
כבוד, יפעת, אני רואה את קלנסי מבצבץ שם
יפעת (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
גם הרשימה שלי תמוהה לגמרי ומצביעה על שלב התפתחותי מאוד מוקדם...

וגם אני לא ממש מתחברת ללה קארה (לא שזה קשור, או משהו p:))
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
עמיר, אתה צודק לגמרי! נכנסתי לרשימת הספרים שדירגתי - ובכן, דירגתי רק שמונה של גרוסמן (מתוכם ארבעה ספרי ילדים) וברשימה כתובים אחד עשר! הייתכן שיש כאן קנוניה של מנהלי האתר להעלות את קרנם של סופרים מסויימים? תמהני
dushka (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
כן, זה נכון, אבל היחס די מדוייק וחוץ מזה המדד הזה לא אומר את מי הכי אוהבים, אלא רק מכמת את הספרים לפי סופר כך שדווקא הגיוני שסופרים קלילים וקריאים יותר יופיעו במקומות הראשונים. ולגבי לה-קארה- אני דווקא בעד טרילוגיית סמיילי. כל מה שנכתב אחרי המלחמה הקרה הרבה פחות טוב בעיני.
עמיר (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
"רשימת הסופרים" לא ממש מדויקת כמות הספרים שרשומה שם לצד כל סופר היא לא נכונה. לפחות ככה זה ברשימה שלי.
yaelhar (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
נסה את "שיר המיסיון" של לה קארה. כמי שלא אוהבת במיוחד את הנ"ל הספר הזה הדהים אותי.
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
לא אוהב את לה קארה לא יודע למה. אף פעם לא התלבש לי ודווקא ניסיתי. איתי - לדעתי יש לפחות שניים בין ״צו נשיאותי״ לזה, צריך לבדוק ברשימה.
איתי 81 (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אחלה ביקורת קראתי מספר ספרים של קלנסי שג' ראיין היה הגיבור - חשבתי שצו נשאותי היה האחרון - יש עוד בין זה ל"חי או מת" ?
dushka (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
אריך קסטנר, קורט וונגוט, לאה גולדברג, מרגרט אטווד (הרביעיה הפותחת שלי) אני חושבת שאפשר להתאים את זה לשלבי ההתפתחות לפי ארקיסון. ולא קראתי שום דבר של קלנסי אבל מייד בראש הרביעייה השנייה עומד לה-קארה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ