פעם היו בתי קולנוע ישוביים קטנים, אינטימיים - נותרו די בסגנון בתי קולנוע לב שיחיו (אין כמו שבת בצהריים עם סרט טוב, בטרנינג ביתי נינוח), כשסביב פרצופים מוכרים שחוזרים על עצמם, ואפילו יש חילופי דעות על הסרט וגם קשקושי שוא נעימים, כשסביב גם פרצופים פחות מוכרים, או כאלו שמדי פעם נכנסים לסרט). ולעתים בשישי בערב כשהילדים והנכדים לא מגיעים, ושוב פרצופי שישי בערב ב"לב" וסרט טוב וטרנינג. ופרצופים נוספים. וקפה אחרי. כזה. אז, פעם היו לא רק לב אלא מבחר כאלו שכונתיים או ישוביים - ובא מי שבא ואולי חשב שהפורמט מיושן מדי ואולי כמו טרנינג נינוח וכבר לא יתפוס ונחוץ עדכון גרסה ואם עדכון אז שיהיה בנוצץ וגדול ומנוכר ולא ידידותי, ואם "יוצאים" לסרט אז מתלבשים ומניעים את המכונית ומחפשים חנייה ומחפשים גם איזו חנות, ותור, והרבה אולמות ומבחר סרטים ומסעדות לכולם ומשחקייה לילדים ואורות ונצנצים. אז סגר את הישן, ופתח סינמה סיטי שכבודו במקומו מונח אבל לא במקום, אלא לצד למחפשי הג'אנר והורים לילדים. וטוב, ש"לב" שיחיה נשאר בשביל הלב. והפרצופים המוכרים. והדעות על הסרט. והויכוח אגב שיחה על ה"מצב" והטרנינג הנינוח.








