ביקורת ספרותית על הזימון מאת ג'ון גרישם
ספר טוב

---

ובכן, הזימון מהטובים של גרישם.
שני בנים מצליחנים ומרוחקים חיים איש את חייו, בלי הרבה קשר עם האב או האח.
ואב קשיש החי את חייו בגפו באחוזתו.
הקשיש, שופט מוערך ומשפיע בעברו, קשיש נטוש ובודד בהווה שלו.
בהיותו איש משפט (ואולי לא רק) גם בנו הבכור מעולם המשפט, ואולי מעוד סיבה משמעותית, מזמן קשישא את בניו המרוחקים ולא מתעניינים לפגישת (פרידה?) בביתי, בית המשפחה.
אך בטרם יגיעו הבנים - יספיק קשישא להחזיר נשמתו לבורא בהיותו לבדו.
עזוב. עשיר, משכיל, בעל השפעה בעבר - עזוב.
עלוב.
וכעת מתחילה סאגת הירושה, הממון של האב, המשפחה.
והבנים בינם לבינם.
משפחה זה חשוב. משפחה זה מורכב. הורים מקשישים וילדים מבוגרים - לפעמים מאוד מסובך. יחסים בין אחים - לפעמים נורא.
וסודות משפחתיים? וסוד שאיש משפחה אחד שומר עד שהסוד מאיים להתגלות...?
משפחולוגיה, לפעמים זה קטע.
וכדי שהיא לא תהיה קטע - היא דורשת לפעמים חתיכת השקעה.
טוב מאוד, מעניין, כתוב היטב, מרתק.
עוד לא קראתם? תקראו.

» ביקורות נוספות של מוש
» ביקורות נוספות על הזימון