אין הודעות בפורומים
הגיבה על: יותר מדי דברים
סיפור שכתבתיאחלה סגנון, קולח ולא צונח, טס, מהיר שאפילו אי אפשר לנשום טיפה אויר :) עף מפה לשם, משם לפה אל אותה זירה בה דברים הם בעצם . . . אותו דבר, גם אם השמות שלהם שונים. קראתי פה התרסה על הפוזאיות שבחיים, על שופוני יא'נאס וכאלה, על איך מעבירים אותה בקטנה - "הירקות נשרפו, לא נורא, עדיין טעים" (למרות שגם זה

זאבה~ הגיבה על: חוסר טעם וקצב בשירה ציבורית
סיפור שכתבתיאהבתי, כתיבה נפלאה גם עם עצוב.

מוגלי הגיבה על: נגנז
סיפור שכתבתי3 תגובות
דיסקליימר: ראיתי את הסרט ולא קראתי את הספר. א. זה עניין של הגדרות, אבל 'החלום האמריקני' (כינוי גנאי שאני ש-ו-נ-א) מוצג באופן חיובי, מה שמוצג באופן שלילי זה החומרניות. ב. ההצגה השלילית של החומרניות היא בשום אופן לא הנושא המרכזי של הספר - שהוא דיכויו של החלום האמריקני, של אנשים כמו גטסבי, על ידי החברה - אלא מין תוספת לביקורת על התרבות. --מכיל ספויילרים-- להגיד שהתדמית של גטסבי הגדול היא התגלמות מימושו של החלום האמריקני זה פשוט לא נכון לדעתי - התדמית שהוא יצר לעצמו היא של נסיך מזרח תיכוני שנולד עשיר. זה שבאופי האמיתי שלו הוא באמת התממשות של החלום האמריקני - זה בנפרד לתדמית ולמסיבות החומרניות. את אלה הוא קיים כי הוא הרגיש מחוייב, בעקבות הדיכוי שאותו הספר מבקר, להרשים את דייזי מעמדית.
יטרח את עצמו לכתוב ספר שעיקרו השמצה על חשבון בן ציון נתניהו. אבל עכשיו בדקתי ונוכחתי לדעת שג'ושוה כהן יודע לא רע עברית, ורוחש הרבה אהדה לשמאל הקיצוני שלנו. תמצאו טעימה לזה אם תחפשו באינטרנט "Joshua Cohen lines of occupation".