קריאת היומנים של סלביה פלאת' ארכה שבועות ארוכים. למרות הכתיבה הזורמת שעוסקת בחיי היום זהו ספר ארוך ארוך ויחד עם זאת עם עוצמה גדולה. הצצתי לעולמה הפרטי של אישה שלא הכרתי, אך הרגשתי כאילו הכירה אותי כל חיי. קראתי בלילה, על הספה, בין אזעקה לשקט זמני, או בבוקר, מול החלון, כשהשמש טיפסה באיטיות אל יום בלי שם, שמותיהם איבדו משמעות. זה לא רק ספר, זו נחמה, נשימה עמוקה בין ימי המלחמה.

פלאת’ כתבה אל תוך

"רישום של העבר" הוא אוטוביוגרפיה שחיברה וולף בעידודה של אחותה המכונה 'נסה'. באופן שמהדהד חזק וולף מתחילה לכתוב את הספר ב1939 אל תוך 1940, כשרישומי תקופת מלחמת העולם השניה משאירים טביעות אצבעות ובכל זאת, כמו הם עצמם שמתרחשים במרחב אחר ומרוחק, בזמן שורג'יניה נכנסת למרתף הנפש לחקירת עברה. הנה למשל רגע כזה:

"אתמול (ב18 באוגוסט 1940) חלפו חמישה מטוסי תקיפה גרמניים קרוב מעל בית הנזירים עד כדי כך שהם

ספרות דרום אפריקאית חביבה עליי, במיוחד ספריהם של קוטזי, אנדרה ברינק ודלין מתייה. זהו ספרו הראשון של פטריק פלאנרי, מאז יצאו עוד כמה שלא תורגמו לעברית (אולי אומר משהו על הצלחתו של ספר זה בארץ).
קלר ואלד היא הדמות המרכזית בסיפור, סיפור ארוך ומורכב על עברה של דרום-אפריקה בתקופת האפרטהייד ועד הזמן העכשווי. קלר ואלד היא סופרת מצליחה ומזדקנת שחיה את עברה, היא פותחת לפנינו אט אט פסיפס רחב של דלתות רבות ש

אני לא בדיוק יודעת איזה ערך יש לו. אני לא חושבת שספרותי. הוא כנראה יעניין את מי שרוצה הצצה אל עולמה הפנימי של אשה דעתנית ושברירית, רגישה מאד למראות, לצלילים, להלך הנפש שלה, אשה שמרבה להתבונן ולצייר את מה שהיא רואה באמצעות מילים.

זה ספר זכרונות. עדין. הוא מתחיל בזכרונות ילדות מוקדמים מאד, ומלווה בנסיון לרדת אל פשרם, להבין למה דווקא הם מכל הדברים שקרו. מה מיוחד ברגעים האלה שנצרבים בזכרון ומשא

ספר משובח, כתוב היטב ומבוסס על מחקר ספרותי מקיף. מבחינה מסויימת זוהי יצירה ספרותית מעולה. זאת, אם מתעלמים מהאכזריות והכאב המלווים את העלילה.

אחת הגיבורות הראשיות היא סופרת בעלת מוניטין רב בעולם. היא מוזמנת לכנסים ספרותיים באירופה ובדרום אפריקה אבל חייה בתקופת המעבר בין דקטטורת האדם הלבן לבין הדמוקרטיה עוברים יתהפוכות והלב נקרע לנוכח המציאות הנחשפת בספר.

את שלוש השנים בהן חייתי ביוהנסבורג,

ספר מצוין. סיפורים קצרים של סופרת ניגרית שהיגרה לארה"ב, וכמוה הסיפורים עוסקים בניגריה ובמערב, בית והגירה, כתיבה, משפחה וזוגיות ועוד. הסיפורים כתובים בצורה קולחת, כאילו נשפכו בשלמותם אל הדף. הסיפור הראשון מספר על בחור ניגרי ממעמד טוב שמצטרף לכנופייה ופורץ לביתו-שלו ואז מגיע לכלא, ונחשף למציאות קשה באמת. בסיפור השני ישנה משפחה ניגרית שהיגרה לארה"ב ובזמן שהבעל עושה חיל בניגריה בעסקיו אשתו קמלה בבית ו

הגעתי לספרייה.עוד ביקור טיפוסי בספרייה.חתול בכניסה חסם לי את הדרך והייתי צריך לעשות לו "קישט!" כדי להיכנס.הספרנית ריחפה לה בספרייה,עברה ממדף למדף וסידרה ספרים.הלכתי ישירות לעמדת הספרים החדשים,לראות מה הגיע.וראיתי את הספר הנ"ל,"כרוך סביב צווארך".אני זוכר שחשבתי,"מה כרוך?חסר פה הנושא של המשפט".אחרי ההתנסות שלי עם צ'יממנדה ב"חצי שמש צהובה",החלטתי ללכת על הספר.

אוי,צ'יממנדה.מה כבר אפשר להגיד על סופ

סייח צעיר עומד למכירה ומופרד מאמו בטרם עת.
זהו ג׳ואי, שבתחילת הספר שמו עדיין לא הוענק לו.
חבורת שיכורים, ככל הנראה, מושכים אותו הרחק מאמו למרות הדחף שלו שמנסה להגיע אליה, להישאר עימה.
ככה הסייח הצעיר מוצא את עצמו בידיים זרות, בידי בעלים שמתייחסים אליו בגסות, ולאחר מכן מגלה את חברו הטוב ביותר, בנו של הבעלים, אלברט.
השניים עוברים יחד הרבה, הנער נקשר לסוס, הסוס נקשר לנער, ובסופו של דבר הקשר נקטע.

ספר חזק ומשובח. דרום אפריקה בעידן שלאחר האפרטהייד וההתמודדות עם חטאי ופשעי העבר של תקופה זו. רומן קריא וכתוב היטב. קלר ואלד סופרת קשישה הנושאת עימה צלקות מתקופת דרום אפריקה הגזענית - מות אחותה וגיסה,העלמות בתה, גירושיה, התמודדות עם הצנזורה הפוליטית, מפגש עם ביוגרף הכותב את קורותיה ולו קשר מסתורי קודם איתה. למי שמצוי ברומנים של אנדרה ברינק, נדין גורדימר, ג.מ. קוטזי - הסופרים שכתבו רבות על תקופת האפ