#
הספר הזה מקוטלג משום מה כספר מתח. אם כבר, הוא רומן רחב יריעה (469 עמודים ו-7 עמודי הסבר מאת הסופר) המספר סיפור על תקופה, מסתמך על אירועים היסטוריים שקרו, ומוסיף דמויות בדיוניות לספר את הסיפור ולהוסיף עניין ודרמה. 1920 היתה שנה קדחתנית, המצאות וחידושים נוספו לידע האנושי, חלקם בזכות המלחמה שהסתיימה לא מכבר, עם מבול של תגליות מדעיות. חלקם בזכות מבנים חברתיים חדשים שנולדו לעולם החדש.

גם בספר ה

אין לנו מסורת של ים. זה מצחיק: מדינה הפרוסה לרוחב הים – התיכון, אמנם, ובכל זאת – ללא מסורת של ימאות. יש לנו כמה דייגים, באוקיינוס-הכינרת (את רוב הדגים שלנו אנחנו מגדלים במיכלאות על החוף, או מייבאים קפואים). יש כמה מרינות – המבצעות היטב את תפקידן כקישוט למגורי יוקרה. יש כמה נמלים (כמה?) המתקשרים, תודעתית, לסכסוכי עבודה ובריונות. אבל מסורת של ים והפלגות?

האמת היא שאת המדינה הקימו אנשים שלא היה ל

---

למה עכשיו?
בגלל המונדיאל בברזיל
בגלל ג'אז חם עם הרבה סמבה ובוסה נובה וז'ובים וסרג'יו מנדס - הישר מברזיל
בגלל הקיץ והים
בגלל חבר שאוהב להתערסל בין גליו
בגלל המצב הזה פה בארץ שמחזיק את כולנו על גבול השפיות, רגל פה רגל שם.

למה בכלל?
כי אין עליו. על אמאדו בכלל ועל ים המוות בפרט.
כי הספר ליווה אותי כברת דרך ארוכה ומגיע לו
כי יש לו חלק במה ומי שאני (יחד עם עוד ספרים אחרים שמציינים את מ

המרגלת מאת פאולו קואלו. ידיעות ספרים. מפורטוגלית: <mark>אראלה לרר</mark>. 174 עמודים. ראה אור בישראל 2017.

בתקופה האחרונה אני משתדלת לקרוא ספרים שראו אור לפני כמה שנים. הסיבות הן מגוונות.

איכות הכתיבה, התרגום והעריכה טובים יותר. והספר הזה הוא ההוכחה. ספרים חדשים "נעלמים" מהמדפים כעבור כמה חודשים ספורים ולא זוכים לכבוד המגיע להם. האתגר לאתר את הספרים האלה נחמד ביותר. אני מוצאת אותם בחנויות או אתרי יד 2 וג

בעולם של אפשרויות אינסופיות, שאדם חי בו בתחושה שתמיד יהיה מקום רחוק יותר שבו הוא יוכל ליהנות יותר, לעולם לא תהיה מנוחה. תמיד אנשים ירצו עוד ועוד ועוד, ומרוב פינוקים לא תבוא השמחה.
מיכאל שיינפלד
(מתוך הספר "אבדות")
רמז: לא לחינם בחרתי במשפט הנוכחי מתוך הספר "אבדות" של מיכאל שיינפלד...

"לא תנאף" היא ממצוות "לא תעשה" המופיעה בעשרת הדברות. (מתוך ויקיפדיה).

"ניאוף" הוא מעשה לא-מוסרי בעיני

שנחאי בייבי

והיה אם יגידו לכם :שזיונים זה לא הכל , תענו: תלוי איפה ואצל מי.
בשנחאי אצל קוקו הסופרת הסינית המתחילה היפהפיה והתזזיתית זה הכל.
שנות ה-90 בסין הצעירים מה"בוהמה" : ציירים, מעצבים, אופנאים, סופרים,
ויצאניות צמרת דומים בדיוק רב לצעירים במערב, חובבי אלכוהול סמים, מסיבות
וסקס. הרבה זמן פנוי, מעט עבודה.
צעירים המחפשים את עצמם ומשמעותם בעולם.
הם מגלים את תרבות המערב מהצד המושחת וה

אני אוהב לקרוא ספרים שבהם מעבר להנאה מהספר, אני גם לומד משהו. והספר הזה האיר לי כמה אירועים היסטוריים שלא הייתי מודע אליהם, ובראשם כמובן אותו פיצוץ במנהטן אחרי מלחמת העולם השניה. כשקראתי בספר על האירוע, הייתי בטוח שמדובר בסיפור דימיוני. אז מיד הלכתי ובדקתי ו... גיליתי שאכן היה אירוע כזה. אז תודה לך רובנפלד שהוספת לי מידע חשוב. ובאשר לסיפור עצמו - למרות שהוא קצת אמריקאי (הגיבור היא איש מושלם, חזק ל

שלושת הכוכבים שהואלתי ברוב טובי להעניק לספר הם לא בגלל הסיפור יוצא הדופן של מהטה הארי, הדמות המפורסמת והידועה לשימצה
ולא בגלל מעלליה האגדתיים של רקדנית "אקזוטית" או הופעותיה בפני קהל אירופאי דקדנטי של תחילת המאה ה-20 ערב מלחמת העולם הראשונה. הם גם לא בגלל 'תפיסתה לכאורה' בידי הביון הצרפתי בעיצומה של המלחמה ובוודאי לא בגלל שהוצאה להורג באשמה מופרכת וקשה להוכחה על היותה מרגלת לטובת הגרמנים.

איננ

כל ספר הוא דלת לעולם אחר. את הים בספר שומעים עוד לפני שפותחים את הדלת. מהעטיפה.
אז מגיעה הרוח ורחש הגלים והצלצולים שמשמיעות הספינות ואת הדפים מחספס מלח ים וכל כך קל להסחף לספר היפיפיה הזה.
הים , עבור תושבי החוף ב'ים המוות' הוא מקור המחיה, מהות החיים ומקור המוות. הים הוא יאמנזה, המאהבת האמיתית של כל ספן. כל ספן וכל אשת ספן יודעים שיבוא יום ויאסף אל זרועותיה של יאמנזה וגורל נורא מכך הוא ספן שימות