ביקורת ספרותית על יצר המוות מאת ג'ד רובנפלד
ספר טוב

---

#
הספר הזה מקוטלג משום מה כספר מתח. אם כבר, הוא רומן רחב יריעה (469 עמודים ו-7 עמודי הסבר מאת הסופר) המספר סיפור על תקופה, מסתמך על אירועים היסטוריים שקרו, ומוסיף דמויות בדיוניות לספר את הסיפור ולהוסיף עניין ודרמה. 1920 היתה שנה קדחתנית, המצאות וחידושים נוספו לידע האנושי, חלקם בזכות המלחמה שהסתיימה לא מכבר, עם מבול של תגליות מדעיות. חלקם בזכות מבנים חברתיים חדשים שנולדו לעולם החדש.

גם בספר הזה, כמו בספרו הקודם שקראתי, "פשר הרצח", פרויד – שנראה שהילך קסם על הסופר – מופיע כאחת הדמויות בספר. גישתו הפסיכואנליטית של פרויד מוזכרת, ושם הספר לקוח מאחת התאוריות היותר שנויות במחלוקת שלו.
* מאות אלפים חזרו מהמלחמה שבורים בנפשם, חיים את הסיוט לילה לילה. המידע הדל על מה שאנחנו קוראים "הלם קרב" לא היה מוכר או הגיוני באותה תקופה. חלק גדול מהאנשים קראו לתופעה "פחדנות" [הבריטים הוציאו להורג חיילים שלהם שגילו תופעות של "פחדנות בשדה הקרב"]
* אנרכיסטים בנו לעצמם מקום להוציא בו את כעסם על החברה. הם רצו חברה חדשה מיידית וניסו לבנות אותה באמצעות טרור, על גופם המדמם של חפים מפשע. קיומם של אנרכיסטים רצחניים איפשר להטיל עליהם אשמה כאשר לא נמצא אשם או שלא רצו לחשוף את האשם האמיתי.
* המדע זינק קדימה באותה תקופה. מדאם קירי גילתה יסודות רדיואקטיביים וזכתה לתהילת עולם (וגם לנובל, פעמיים, בשני תחומי מדע שונים). היא תשלם מחיר אישי גבוה – על חייה הפרטיים וגם על אי ההבנה של היסודות אותם גילתה ומה הם עושים (גם) לגוף האדם.

לפעמים נראה שהסופר מנסה לתפוס מרובה. הוא מספר מוכשר אבל מחזיק כמה סיפורים באוויר בו-זמנית. יש בסיפור נבלים וגיבורים, עלמות במצוקה ומציליהן. יש בו הרבה אקשן הנפרש על המון מדינות בארה"ב ובאירופה. לקראת סוף הספר הוא הופך לסיפור מתח די מופרך (ומותח...) ולניסיון לסגור את הקצוות הפרומים המרובים בסיפור.

מה שאהבתי בספר שתוך כדי טוויית הסיפור, רובנפלד מוסיף המון עובדות שנראות לפעמים בדיוניות אבל מסתבר שהן אמת היסטורית. במובן הזה הספר דומה לאינציקלופדיות (אלה שניכחדו עם הדינוזאורים) שקראנו בילדותינו, שסיפקו לנו סיפורים מוזרים ומחכימים על העולם המסתורי, זה שלא גר איתנו באותו בית.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על יצר המוות