#
זקנה תמהונית מנסה לעשות סדר בבלגן של היקום ועוסקת באסטרולוגיה שלתפיסתה היא הגורם האובייקטיבי המסביר כל דבר ביקום. היא חיה בבית הנמצא בצד הפולני בגבול פולין-צ'כיה. מעטים יכולים לשרוד באיזור המיוער והקפוא בחודשי החורף, ופרט לה ולשני שכנים, כל הדיירים עוזבים את בתיהם בחורף וחוזרים אליהם באביב.
מהיותה זקנה שחיה לבד, ואינה נמנעת מעימותים עם חזקים ממנה – גברים במיטב שנותיהם שפעולותיהם מוסכמות-חברתי

ספר ארוך מאד (אולי ארוך מידי) וקשה מאד לקריאה, במיוחד ליהודי דתי.
אבל ההשקעה הרבה בקריאת הספר איננה יורדת לטמיון.
ראשית - ההנאה מקריאה בספר שנכתב בידי סופרת מחוננת ביותר שזכתה, בצדק רב, בפרס נובל לספרות בשנת 2018 .(הפרס ניתן בעיקר על כתיבת ספר זה.) כתיבתה של הסופרת הפולניה, אולגה טוקרצ'וק, יפה, עדינה, חכמה, ברורה ומהימנה. גם התרגום של הספר הוא ממש מלאכת מחשבת. המתרגמת, <mark>מרים בורנשטיין</mark>, ואלו שסייע

פולנייה אחת הלכה ביער. הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה ו... בום! שניצל!

***

ינינה (אבל שלא תעזו לקרוא לה כך!) היא אישה פולנייה החיה בגפה בביתה בכפר פולני קטן על גבול צ'כיה. אפשר לומר שיש בה משהו שעונה על סטיגמות שהוצמדו לפולניות: היא אוהבת להיות

גאולת העצמות היבשות

לקראת החגים האחרונים, הרצאתי על סמלים סודיים בבתי כנסת עתיקים. אחד מהסמלים מעוררי העניין שעדיין משמעותו נותרה שנויה במחלוקות, היא הימצאותו של גלגל המזלות ובמרכזו הליוס, אל השמש ומרכבתו, במספר פסיפסים בבתי כנסת עתיקים. ממצא המעלה שאלה, מה לעבודה זרה, או עבודת כוכבים, האסורה במקרא, בבתי כנסת עתיקים? אחד ההסברים, הוא הצגת לוח שנה על עונותיו, שבמרכזו הליוס, כאלגוריה לאל הכל יכו

זה כבר הספר השלישי שאני קורא משל סופרות פולניות על אותו אזור בדרום מזרח פולין, עם עלילה שאפשר לכנות אותה "מטרידה" או "גותית". קדמו לו "על עצמות המתים" של טוקרצ'וק ו"חשוך, כמעט לילה" של יואנה באטור. משהו בנוף המיוער והנידח יחסית מתכתב עם איזו מלנכוליה מזרח אירופאית כנראה.
הספר עצמו בנוי ממש על תבנית "הר הקסמים" (המייגע יש לומר) של תומס מאן, אבל מציע לו פרשנות קצת שונה ובהרבה פחות עמודים.
מייצ'יסל

התכוונתי בכלל לקרוא את "ספרי יעקב", הספר המוכר יותר של אולגה טוקרצ'וק. עמדתי בחנות הספרים והתלבטתי - לאחרונה יש לי פחות זמן לקרוא וגם מעולם לא קראתי משהו של הסופרת הפולניה, כך שצלילה לרומן כל כך ארוך הייתה עלולה להתברר כמעיקה. החלטתי ללכת על הספר השני, היותר קטן רק כדי להכיר את הסופרת. הוקסמתי.
העלילה מתרחשת בכפר נידח בפולין. ינינה היא אישה בודדה ששומרת על בתי אנשים שאינם יכולים לסבול את החורף המ

את אולגה טוקרצ'וק לא קוראים בנשימה אחת. אני למשל קראתי אותה מול הטלוויזיה בערבים, פרקים, פרקים לסירוגין. הרגשתי צורך שברקע יזמזמו קולות נוספים, כי איך שהוא הדממה, הכובד, לובן השלג ,האפלה, והקור המקפיא השורר בין הדפים, כאילו משכו אליהם הדהוד אחר, שונה, הדהוד של חיים אמתיים.

הסיפור הזה הזוי לגמרי, וגם הדמויות ממש לא כאלה שנפגש איתם בסופר, בקפה, או סתם ברחוב כי הם לא מסתובבים במקומות האלה. מקום הה

ההערה הביבליוגרפית של המחברת בסוף הרומן ההסטורי המרתק הזה מסתיימת בדבריה של המחברת: "...ההסטוריה היא מאמץ רצוף של הבנת מה שקרה ומה שיכול היה לקרות". זו מצביעה, לכאורה, על כוונתה של המחברת להשתמש בסוגה הספרותית הקרויה הסטוריה חלופית (COUNTER FACTUAL HISTORY). המחברת גם מבהירה שהסתייעה בדמיון.

בעוד שהתקשיתי למצוא סימנים להסטוריה חלופית (למעט הטקטיקה של גיבור הסיפור להתנער ממהלכים כושלים באמצעות

ינינה דושייקו גרה בכפר קטן בפולין קרוב לגבול הצ'כי. כמה בתים מפוזרים על גבעה וסביבותיה ממש בפתחו של יער. בחודשי החורף הארוכים והמושלגים רוב תושבי הכפר חוזרים לעיר וינינה שתמיד נשארת עוברת ושומרת על הבתים, זוהי פרנסתה בין היתר, היא גם מלמדת אנגלית פעם בשבוע בבית הספר.

ינינה לא אוהבת את שמה אבל אוהבת מאד בעלי חיים למיניהם ובאותה מידה שונאת ציידים. אחרי שערב אחד היא והשכן "תפלצת" מגלים ששכן שלישי