הוצאת אינאודי המפורסמת האיטלקית פנתה אל הסופרים הנודעים, המוציאים דרכה, בשנות השמונים, בבקשה להוציא אנתולוגיית ספרים המייצגת אותם. אותה הוצאה, בסיועה של הלקטורית נטליה גינצבורג, דחתה את הוצאת ספרו של לוי הזהו אדם? כשהוגש לה בשנות הארבעים של המאה הקודמת. סתם פריט טריוויה.

את כל ספריו של לוי בעברית קראתי. אם נדמה שלכל סופר תדר כתיבה, התדר של לוי התיישב בדיוק על תדר הקריאה שלי. אני אוהב את הכתיבה

ספרון קטן זה של תשע נשמות מביא את דעותיה של גינצבורג בנושאים שונים. הספר מתחלק לשני חלקים ומכל בסה"כ 156 עמודים בגופן גדול ופורמט קטן. החלק הראשון להגני וסתמי. החלק השני עדיף.
גם בחלק השני מספר "דעות", מהם שתיים ראויות מאוד. האחת נקראת המקצוע שלי, בו מספרת גינצבורג בהרחבה כיצד היא אוספת רעיונות, מראות, שיחות וסתם קטעים אנושיים, שירכיבו סיפור שלם משלה. היא מספרת שמקצועה בא לה בטבעיות ובקלות, שהוא

זהו ספרו האחרון של פרימו לוי שתורגם לעברית תחת "מ", המפעל לתרגום ספרות מופת, ושאותו אני קורא עתה (2021). את כל תרגומיו לעברית קראתי והוא בעיני מהטובים בכותבים באיטלקית. פרימו לוי נתפס אצל רבים ככותב על השואה כשהטרילוגיה שלו המכילה את הזהו אדם?, ההפוגה והשוקעים והניצולים זכורה היטב ונצרבת בתודעה הלאומית.
אבל פרימו לוי הוא גם סקרן בלתי נלאה וכותב בלתי נלאה, פרסומים רבים בלה סטמפה האיטלקי התקבצו בכר

אופנה חדשה צצה לה בעולם הספרות, המשכיות וחיקוי של סופרים מתים בז'אנר הבלש. ולמה דווקא בז'אנר הזה? כי רומנים עומדים בדרך כלל לעצמם, אלא אם כן מדובר בשני כרכים או בטרילוגיה, אבל לרוב רובם של סופרי המתח יש סדרות שבהן מככב אותו בלש או צוות חקירה.

לפני כמה שבועות העליתי פה ביקורת על סופי האנה, שהקימה לתחייה את הרקול פוארו ויצרה תעלומה בסגנון אגת'ה כריסטי משודרג. בספר שלנו קם פיליפ מארלו לתחייה.

נ

"זה היה אחד מאותם ימי שלישי אחר הצהריים, בקיץ, מאלה שבהם אתה שואל את עצמך אם כדור הארץ הפסיק להסתובב. לטלפון על השולחן שלי הייתה ארשת של משהו שיודע שמסתכלים עליו. התנועה בכביש זרמה לאִטה מתחת לחלון המאובק של המשרד, ועל המדרכה פסעו בנחת כמה מהאנשים הטובים של עירנו הנחמדת, בעיקר גברים בכובעים, משוטטים בלי מטרה. הסתכלתי על אישה שעמדה בפינה של קָאוּוֶנְגָה והוליווד וחיכתה שיתחלף האור ברמזור. רגליים אר

מאוד אהבתי את הספר הזה. ג'ון בנוויל סופר אירי מוערך ביותר, כותב גם סדרת ספרי בלש תחת השם בנג'מין בלאק - (קראתי את כולם ונהניתי). פה שוב תחת שמו של בלאק הוא "מתחפש" פעם נוספת "ומשאיל" את דמותו של הבלש האלמותי פיליפ מארלו גיבורו של הסופר ריימונד צ'נדלר ויוצר עלילה חדשה "כאילו" שצ'נדלר כתב אותה. למזלי/ או שלא - אני לא יכול להשוות כיוון שאמנם שמעתי על דמותו של מארלו אך כמו שאומר הגשש "טרם הספיקותי" לק

איטלו זבבו, או בשמו האמיתי אטורה שמיץ, היה סופר יהודי שנולד ב-1861 בטריאסטה שבאימפריה האוסטרו הונגרית (היום איטליה), למשפחה יהודית גרמנית, ומשם עבר לאיטליה מה ששיקף את שם העט שלו "איטלו זבבו" (איטלקי-שוואבי). הוא נישא ב-1896 לאלה וייל-שמיץ, קתולית, והתנצר לאחרמכן. זבבו עסק בעסקי זכוכית ובבנקאות, אך פרץ כסופר בזכות חברותו עם ג'יימס ג'ויס שתמך בו, נפטר ב-1928 בתאונת דרכים.

ובכן, זה סיפור לכאורה מענ

אי ידיעת החוק - כך למדתי פעם - אינה פוטרת מעונשו. נזכרתי במשפט הזה, שודאי נאמר על ידי עורך דין כדי להזכיר לאזרחים מהשורה מה טוב להם, דהיינו להתייעץ בזמן עם בעל מקצוע, לא עם השכן מלמעלה, כשקראתי את הספר והתברר לי, בערך באמצע, שבנג'מין בלאק עשה את התרגיל המלוכלך הכה אופנתי היום, וכתב ספר על גיבור של סופר אחר, תוך ניסיון לחקות את סגנונו של האחרון כל הצטדקותי שלא ידעתי לא שווה את המסך בו נכתבה.
בנג'מ

מדובר בספר שהוא קובץ של אחת עשר מסות שכתבה גינצבורג בתקופות שונות בחייה בתחומים שונים, החל בחוויות אישות, עצות לדרך חיים, על חברים, על מקומות שביקרה בהם במהלך חייה ועוד. רוב המסות נחמדות, לטעמי היא לא כותבת גדולה וכתיבתה לא סוחפת, אבל בהחלט כישרונית. נראה שלונדון תפסה מקום מרכזי בחייה, היא חייה שם תקופה ויש לה הרבה ביקורת על אנגליה ועל האנגלים. חשוב לזכור שהמסות על אנגליה נכתבו בשנות השישים של המא