הביקורת נכתבה ביום רביעי, 26 באוקטובר, 2016
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
אי ידיעת החוק - כך למדתי פעם - אינה פוטרת מעונשו. נזכרתי במשפט הזה, שודאי נאמר על ידי עורך דין כדי להזכיר לאזרחים מהשורה מה טוב להם, דהיינו להתייעץ בזמן עם בעל מקצוע, לא עם השכן מלמעלה, כשקראתי את הספר והתברר לי, בערך באמצע, שבנג'מין בלאק עשה את התרגיל המלוכלך הכה אופנתי היום, וכתב ספר על גיבור של סופר אחר, תוך ניסיון לחקות את סגנונו של האחרון כל הצטדקותי שלא ידעתי לא שווה את המסך בו נכתבה.
בנג'מין בלאק הוא הפרסונה הפחות רשמית ונפוחה של ג'ון באנוויל, שכמה מספריו קראתי ואת חלקם אהבתי. באנוויל הוא בעל סיגנון מאד אופייני: הוא מתאר תיאורי יתר, נפוח ובהחלט סנוב, בעל אגו גדול כמו האוורסט. בלאק - חלקו השובב - כותב ספרי מתח, עלילותיו קלילות יותר, אינו מקפיד על לשון גבוהה ומוותר על הרבה תיאורים שבוראו היה רואה כהכרחיים. חיבבתי את "שגיאות קטנות" שלו ואם לומר בכנות - גם הספר הזה כתוב בכלל לא רע.
בנעורי פשטתי על האוסף הגדול של ספרי מתח של אבא שלי, וקראתי גם את ספריו של צ'נדלר. אני כבר לא זוכרת אם אהבתי או לא - אבל בודאות לא הפכתי למעריצה שלו. לא זיהיתי את הסיגנון בספר הזה עד שהייתי באמצע, ואז הבנתי שבלאק מנסה להתחזות לצ'נדלר. הסיפור שהוא טווה פה מעניין, ומורכב מתעלומה מתפענחת לה לאט וגם מנבכי נפשו של הבלש, השייך לסוג הגברים האוהבים להיות מאוהבים. הם לא אוהבים חברה קבועה או אשה, הם אוהבים אהובה. בעולם הרגש של מארלו יש הגנה על האהובה - רצוי יפהפייה שאינה "בליגה" שלו - רק כדי להגיע לרגע האמת ולהבין שכל זה היה אשלייה ענקית, והוא מרמה את עצמו רק בשביל האשלייה של ההתאהבות. ואז, אחרי תקופה כזו או אחרת של התאוששות הוא כבר מוכן לסיבוב הבא של תעלומה והתאהבות.
מה שבלאק השאיר מסיגנונו, רק שיפר את הספר. הוא מביא ציטטות של משוררי עבר - אני מניחה שלא היו כאלה אצל צ'אנדלר. הוא מעלה על נס את התרבות, ההתנהלות החברתית ואף המבטא הבריטי - בטוח ששום סופר אמריקאי המכבד את עצמו לא היה נתפס לאלה, אבל בלאק הוא אירי שחונך באנגליה, וההתפעלות מהתרבות האנגלית זורמת בעורקיו. חשבתי שלו בלאק לא היה מנסה להתחזות ל סופר המתח המת, ספרו - שהוא מוצלח למדי - היה יכול להיות מוצלח הרבה יותר. הגניבה הספרותית מעבר למעשה המאוס רק מפחיתה את ההנאה, לדעתי.
העובדה שלא ידעתי את זה לא פוטרת אותי מאחריות. יצא שקראתי (ואף נהניתי...) מפלגיאט. תתבעו אותי
21 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה חני (דולמוש)
אני חושבת כמוך. |
|
|
חני
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
לכתוב כשדמות חיקוי נותנת לך הרשאה זה דבר אחד
אך לגנוב את "הגיבור" זה כמעט בלתי נסלח.
|
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
האמת היא שבספר הזה פיליפ מארלו אינו מריר ועייף אף לא שתוי במיוחד.
אם בכלל הוא מכמיר לב, בעיקר בגלל ההתאהבות שלו בלקוחה, שגם כשהיא כביכול מחזירה לו אהבה ברור שהיא מכינה את הבעיטה. בספר הזה הוא אינו חכם במיוחד וכשהוא מנסה להיות שנון זה נראה קצת כתלבושת שאינה מתאימה לו. קראתי בעבר את פארקר - לא זוכרת כלום ממנו. הלעטתי את עצמי בשפע מותחנים שבדיעבד נראים דומים מאד אחד לשני. היו כמה שאהבתי יותר אחד - לא זוכרת איך קוראים לו - גידל סחלבים ומצעי המיטה שלו היו שחורים. נדמה לי שהוא לא זז הרבה, ורק מוחו המרשים היה פעיל. בהחלט יכול להיות שהרתיעה שלי מסופרים שכותבים על תשתית של סופר אחר היא רק שריטה פרטית, ואני סתם מתנפלת על חפים שרק רצו להרוויח מספיק כדי לכתוב את יצירת המופת שלהם, מה אני יודעת... |
|
|
גלית
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
אני מסכימה
שזה בעייתי לקרוא גיבור של סופר אחד אצל סופר אחר, זה תמיד נקרא לי מזוייף איכשהו ,לא מצליחה לזכור מתיי זה נעשה בחן( יש לך דוגמאות?) מלבד אוליי בכתיבה פארודית.
כתיבה "בהשראה" היא שונה בכך שהיא מאמצת אלמנטים מרכזיים מכתיבת הסופר המקורי ומייצרת משהו שונה,צ'נדלר כאמור הווה מקור השראה לעשרות סופרים אחריו - בלש פרטי מיוסר עם עבר אפל היסטוריה של שתיה ,יחס מזלזל למייצגי שלטון החוק ,עבר צבאי או/ו משטרתי ,חיי אהבה כושלים אך עם סקס אפיל ניכר פותר את התעלומה תוך כיפוף החוקים וניהול דיאלוגים שנונים -זו דמות נפוצה מאד בספרות המתח, ספנסר של פארקר הוא בוגר קוריאה,מתאגרף שלמד האוניברסיטה ,היה שוטר ופרש בגלל קושי לכבד סמכות ,מנהל יחסי ידידות ושיתוף פעולה עם נציגי החוק כמעט מתחילת דרכו,הייתה לו בעיית שתייה שהשתלט עליה והוא מודע לה והוא מנהל מערכת יחסים ארוכת שנים עם אהובתו הפסיכולוגית ולא מהסס לדבר על רגשותיו בכל הזדמנות,הוא מקפיד מאד לפזר שנינויות והתחכמויות אינטליגנטיות הוא לא מריר ועייף כמו מארלו אבל יש לו קוד מוסרי משלו והוא מקפיד לשמור עליו בנוקשות,כיף לקרוא אותו ואני לא יודעת למה הוא לא פופולרי בארץ ( למרות שתורגמה כמות די מכובדת במשך השנים וגם הייתה סדרת טלוויזיה בת שלוש עונות עם רוברט יוריץ) סופרים מושפעים נוספים הוא הארלן קובן עם מיירון בוליטר שלו. סו גרפטון עם קינסי מילהון וכאמור יאיר לפיד עם ג'וש לא-זוכרת-מה-שם-משפחה שלו והייתי מוסיפה את לי צ'יילד וג'ק ריצ'ר, אה כן,שירמן,ג'וש שירמן |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
חן חן, גלית!
לכתוב סיפור "בהשראת" סופר אחר הוא חקיינות לא מזיקה בדרך כלל, אך אומרת דברים מסויימים על החקיין. הספר הזה אינו פלגיאט במובן ש"להיות שם" של קושינסקי הוא גניבה אחד לאחד של רעיון, סיפור וגם בדיחות של ספר של בן ארצו - לא זוכרת איך קוראים לו - שכתב סיפור כזה על אחד, ניקודים דיזמה. את קושינסקי אינני קוראת אחרי התגלית המהממת בעיני. בלאק לא גנב עלילה וכתב די בחן. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, פואנטה. את צודקת.
גם הבחנת הפרטים העלובה שלי (באמת!) לא מצדיקה התעלמות מסוג זה. קראתי לא מזמן את "האשה באגם" -שהיה סביר בעיני. קשה לי היום לקרוא ספר מתח אותנטי שנכתב בשנות החמישים. זה מה שאומרים על רכישת טעמים - קשה לחזור אחורה. לגבי המיאוס (מגניבה, גם חלקית, של פירות רוחו של אחר) - נראה לי שהוא פה כדי להישאר. |
|
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, אפרתי!
אני יודעת את מה שאומרים על צ'נדלר. בגלל שאני לא זוכרת - אני מניחה שהמוניטין שלו מוצדק. בכל מקרה הוא יצר את פיליפ מרלו. לכן "התעלקות" של סופר על דמות שנוצרה על ידי סופר אחר היא בעיני פלגיאט. לדעתי שום "קרן מורשת" או יורשים חוקיים אינם רשאים לתת אישור לעשות דבר כזה. כל מה שהם רשאים זה להנות מהכסף שמכניסות העבודות של מורישם. |
|
|
גלית
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
אחד מהסופרים החביבים עליי רוברט ב פארקר
כתב בהשראת צ'נדלר ( וגם עם או בלי קשר השלים את אחד מכתבי היד שהלה השאיר לא גמורים) ובכלל לכתוב " צ'נדלרית" זה די נפוץ בקרב סופרי מתח.אפילו יאיר לפיד ניסה ידו בכגון זה.( חיבבתי)
לא קראתי את בנג'מין בלאק כך שאני לא יודעת אם זה פלאגיאט או מחוות הוקרה. בכל אופן ספנסר גיבורו הכמעט קבוע של פארקר הוא מתאגרף לשעבר בוגר אוניברסיטה המצטט שירה בכל הזדמנות. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
משהו קצת פחות
אלגנטי לא הצלחת למצוא?
|
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
חינוך מחדש בסיביר, אולי.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
גם אני לא פוטרת
אותך מאחריות. הרי כתוב לך באותיות אדומות ולא כל-כך קטנות: תעלומה של פיליפ מארלו.
מי זה בכלל פיליפ מארלו הזה אם לא הבלש המעושן של צ'אנדלר. ממליצה לך על "השינה הגדולה" ו- "האישה באגם". גם אם קראת, את לא זוכרת. שניהם טובים מאוד. ו"שגיאות קטנות" נטשתי על ההתחלה. אפרתי, אנחנו חייבות איכשהו לגמול את יעל מהמיאוס הזה. יש רעיונות? |
|
|
אפרתי
(לפני 8 שנים ו-11 חודשים)
צחוק צחוק... בדיוק היום חברה נתנה לי אותו. היא לא התלהבה, אבל אני לא סומכת על טעמה.
את צ'נדלר מאוד מאוד אוהבת!!! מאבי אבות הבלש האפל האמריקאי. לא רק שיצר את פיליפ מרלו, הוא גם יצר ז'אנר חדש, אפל, מעושן, טבול באלכוהול ושולף אקדחים. חברו לו דשיאל האמט שיצר את סם ספייד וארל סטנלי גרדנר, שכתב את פרי מייסון. האמט וצ'נדלר היו מבריקים, שנונים וחכמים. גרדנר, הרבה פחות, אבל הוא כתב הרבה מאוד תעלומות, ואצל שלושתם הנושא הוא החברה הגבוהה, שחקניות ועשירים.
בעם עובד מקפידים מאוד על הספרים שהם מוציאים לאור, כך שזה חייב להיות "הכשר" כלשהו. את יכולה לתת לו כוכבים לפחות? וזה אינו פלאגיאט! לכל הסופרים הללו יש קרן מורשת, כי נכסיהם ממשיכים להניב פרי. ומתן רשות לסופר עכשווי להשתמש בגיבור של קלאסיקה, הפכה כנראה לז'אנר חדש. ראית מקרה אגת'ה כריסטי. |
21 הקוראים שאהבו את הביקורת
