“הוצאת אינאודי המפורסמת האיטלקית פנתה אל הסופרים הנודעים, המוציאים דרכה, בשנות השמונים, בבקשה להוציא אנתולוגיית ספרים המייצגת אותם. אותה הוצאה, בסיועה של הלקטורית נטליה גינצבורג, דחתה את הוצאת ספרו של לוי הזהו אדם? כשהוגש לה בשנות הארבעים של המאה הקודמת. סתם פריט טריוויה.

את כל ספריו של לוי בעברית קראתי. אם נדמה שלכל סופר תדר כתיבה, התדר של לוי התיישב בדיוק על תדר הקריאה שלי. אני אוהב את הכתיבה הצנומה, המדוייקת שלו, הקולעת היטב ללב העניין, רחבת ההיקף והעניין, רוחב האופקים שלו ו... הנקודה ברורה.

מהו הספר הזה, שלוי היה היחיד נרתם למשימה ובזריזות הגיש מה שהתבקש ממנו? הספר הזה מכיל 30 פרקי ספרות שבחר לוי, המייצגים את עולם הקריאה שלו ומטבע הדברים, עולם הכתיבה שלו. בספר אין ייצוג של אף לא סופר רוסי אחד, כן של איוב, דארווין, יונתן סוויפט, תומס מאן, מרקו פולו, שלום עליכם, ת"ס אליוט, ארתור סי. קלארק ועוד רבים. שום רוסי וכן ארתור סי. קלארק. מתאים לי, בהחלט מתאים לי.

אז כן, לוי רק כותב הקדמה ומסביר מדוע בחר בקטע שצוטט. מעניין היה לשוטט בין דפי הספר ולקרוא את רוח הדברים, להכיר באופן שלא נעשה קודם סופר ולהביא מפי הכותב עצמו את עולמו הרוחני העשיר.

נדמה לכולם שלוי הוא סופר שואה וזה כמובן לא לגמרי מדויק. לוי היה אדם רחב אופקים, סקרן וכותב נלהב ומדויק. על השואה כתב כמובן את המעין טרילוגיה שלו המתחילה בהזהו אדם? וממשיכה בההפוגה ומסתיימת בספר המופת השוקעים והניצולים. בין ספריו האחרים ניתן למצוא את הטבלה המחזורית, סיפור קצר על יסודות נבחרים בטבלה.

לא קראתם משל לוי, ההפסד כולו שלכם. זה בהחלט לא הספר להתחיל אתו. הזהו אדם? זכה השנה לתרגום חדש, לא בהכרח טוב יותר, אבל זה ספר חשוב להתחיל ממנו את ההכרה באחד הסופרים הטובים של המאה העשרים שחי חיים עשירים ומת מוות חידתי, ספק נפילה טראגית, ספק התאבדות.”