“קיילי הייתה נערה יפהפייה, בעלת שיער בלונדיני גולש, עיניים כחולות כשל תינוק ובאופן כללי כל בחור שראה אותה בזווית העין התאהב בה- כי הרי ידוע שרק בלונדיניות כחולות-עיניים הן יפות. לקיילי יש תכונה שהיא לא מצליחה להיפטר ממנה- תמיד היא מנומסת לכולם ומתייחסת אליהם בחביבות ובנדיבות. אך אל תטעו, קיילי היא נערה מאוד מאוד אומללה. קודם כל, מדי לילה היא מתעוררת בצרחות מסיוטים זוועתיים שהיא אפילו לא זוכרת,”

“כמה ספרים כבר פגשתם, שהשבחים מאחורי הכריכה באמת מצדיקים את עצמם? אני מניחה שהם ספורים, ושהיום אפשר להגיע לפסגת ה"ניו יורק טיימס" בנקישת אצבע ועם לא מעט מזומנים. בעיקר בספרות נוער נותנים לזלזל בעצמנו בגלל מיעוט הנוער שקורא, ומרבית הנוער בעלי "השכל בגרוש" שאפשר לפגוש בכל מקום. סופרים איכותיים באמת לרוב גם יכולות לא להיחשב כקולינס, קאשור או קלייר. אלא כמה מהסופרים עם הספרים הקטנים האלה שאף פעם לא נמ”

“**** אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, אומרת הקלישאה החבוטה ממסכת אבות. אנשים בעלי חזות סתמית עשויים להסתיר מאחוריה נפש סוערת ואנרגטית, בעוד שיופי חיצוני מוחץ הוא לפעמים רק פאסאדה קלושה לאדם תפל וריקני. אלא שמה לעשות, קלישאות ועצות לחיים לחוד ומציאות לחוד. כולנו מביטים סדרתיים בקנקנים, ונוטים להשליך הצידה קנקני חרס שאולי מלאים ביינות נפלאים ובכל זאת די במבט קצר מצידנו כדי לתייג אותם לנצח”

“לפעמים מישהו פשוט מוכרח לצעוק "די! חפרתם!" עם כל הבוטות, אין ברירה. אז זו הולכת להיות אני. כי פשוט נמאס לי שסופרים מזלזלים באינטליגנציה שלי, חושבים שאיי קיו שלי נמוך (אולי אני גמדה, אבל תאמינו לי, זה לא אומר שום דבר על האיי קיו שלי), וחושבים שהם יכולים לקחת ספר למחזור, להדביק לו שם חדש, לזרוק על עטיפה עם בחורה יפה כמה נצנצים- והנה! עוד ספר שאפשר להרוויח עליו אלפי שקלים שהמתבגרים הטיפשים יבלעו”

“קיילי הייתה נערה יפהפייה, בעלת שיער בלונדיני גולש, עיניים כחולות כשל תינוק ובאופן כללי כל בחור שראה אותה בזווית העין התאהב בה- כי הרי ידוע שרק בלונדיניות כחולות-עיניים הן יפות. לקיילי יש תכונה שהיא לא מצליחה להיפטר ממנה- תמיד היא מנומסת לכולם ומתייחסת אליהם בחביבות ובנדיבות. אך אל תטעו, קיילי היא נערה מאוד מאוד אומללה. קודם כל, מדי לילה היא מתעוררת בצרחות מסיוטים זוועתיים שהיא אפילו לא זוכרת,”

“כמה ספרים כבר פגשתם, שהשבחים מאחורי הכריכה באמת מצדיקים את עצמם? אני מניחה שהם ספורים, ושהיום אפשר להגיע לפסגת ה"ניו יורק טיימס" בנקישת אצבע ועם לא מעט מזומנים. בעיקר בספרות נוער נותנים לזלזל בעצמנו בגלל מיעוט הנוער שקורא, ומרבית הנוער בעלי "השכל בגרוש" שאפשר לפגוש בכל מקום. סופרים איכותיים באמת לרוב גם יכולות לא להיחשב כקולינס, קאשור או קלייר. אלא כמה מהסופרים עם הספרים הקטנים האלה שאף פעם לא נמ”

“**** אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, אומרת הקלישאה החבוטה ממסכת אבות. אנשים בעלי חזות סתמית עשויים להסתיר מאחוריה נפש סוערת ואנרגטית, בעוד שיופי חיצוני מוחץ הוא לפעמים רק פאסאדה קלושה לאדם תפל וריקני. אלא שמה לעשות, קלישאות ועצות לחיים לחוד ומציאות לחוד. כולנו מביטים סדרתיים בקנקנים, ונוטים להשליך הצידה קנקני חרס שאולי מלאים ביינות נפלאים ובכל זאת די במבט קצר מצידנו כדי לתייג אותם לנצח”

“לפעמים מישהו פשוט מוכרח לצעוק "די! חפרתם!" עם כל הבוטות, אין ברירה. אז זו הולכת להיות אני. כי פשוט נמאס לי שסופרים מזלזלים באינטליגנציה שלי, חושבים שאיי קיו שלי נמוך (אולי אני גמדה, אבל תאמינו לי, זה לא אומר שום דבר על האיי קיו שלי), וחושבים שהם יכולים לקחת ספר למחזור, להדביק לו שם חדש, לזרוק על עטיפה עם בחורה יפה כמה נצנצים- והנה! עוד ספר שאפשר להרוויח עליו אלפי שקלים שהמתבגרים הטיפשים יבלעו”