****


אני בעד לבוא לספרים נקי. fresh. בלי דעות קדומות, או ידיעות מוקדמות, ואז אפשר להנות ממנו או לסבול ממנו בדיוק כמה שראוי לו. אלא שלפעמים, זה לא מצליח. אתה קורא בזווית עינך משהו שמישהו שאתה סומך על דעתו אמר או כתב, ואז בלי שאתה רוצה, הדעה שלך "מזדהמת" לבלי שוב, לכאן או לכאן.

את הספר הזה קניתי בדוכן ההוא בתחנת הרכבת. מיהרתי, ולא מצאתי שום דבר, ולקחתי כבר שני ספרי-נוער, ואת השלישי חיפשתי בק

איפה ג'ק ריצ'ר כשצריך אותו?
אני יודעת, ג'ק, עברו ביננו כמה מילים לא יפות, במיוחד מצידי.
אמרתי שסגנון המכות שלך לא אמין, שלא יכול להיות שאתה נווד הומלס במשך כל כך הרבה ספרים, שכל התעלומות שאתה מפצח דומות זו לזו.
אני באמת מצטערת, יש לי פיוז קצר ואני לא מתכוונת לכל מילה שאני אומרת. אם להאמין לעדות האופי של אפרתי אתה רחום וחנון ולא תנטור לי על שלא הצטרפתי למועדון המעריצים שלך. אז בבקשה סלח לי ובוא

"מה היה אילו" הוא המשחק האהוב על כולנו. אם רק הייתי יוצאת מהבית 5 דקות אחר כך, אם לא הייתי פונה בפניה ההיא, אם לא הייתי פותחת את הדלת...הרעיון של הספר הזה מבוסס על אפשרות בדיונית לחזור אחורה "למחוק" חלק מהפעולות שעשינו ולשנות את המציאות שנוצרה. הרעיון יפה ומרתק, הביצוע ממש לא.

מעשה באחד שיש לו פחות או יותר הכל: אשה יפהפייה שהוא אוהב, חבר טוב, בית נהדר שהוא שיפץ, עבודה חלומית (מהבית...) בערך מה

ספר טוב מאד.
בניגוד לספרי מתח פופלריים אחרים, הספר הזה נכנס לשדה המוקשים של השאלות הפילוסופיות-פיזיקליות הקשורות למסע בזמן. לא ברמה אקדמית, אבל בכל זאת הנכונות של הסופר להכנס לנושא ראויה לציון.
אז בהתעלם משורת הפרדוקסים העולים מעשר חזרות בזמן (ויותר), הספר סוחף, מותח ומעניין. גם צורת הכתיבה "ההפוכה" מובילה את הקורא להזדהות עמוקה עם גיבורי הסיפור, ובוודאי שתוספות המידע שנצברות בכל פרק מסבכות את

החלטתי לעשות אתנחתא מספרי מתח למיניהם. נכנסתי לסימניה וראיתי ביקורת על הספר הזה. נזכרתי שראיתי אותו בספריה, ולכן בפעם הבאה שביקרתי בה, השאלתי אותו.
התחלתי לקרוא אותו אתמול בערב. היום בצהריים כבר סיימתי. הספר קליל, זורם וגרם לי לחייך לא פעם. העלילה נורא קיטשית. מזכירה מאוד את הסדרות על העיירות הדרומיות הנידחות (דוגמת Hart of Dixie).היא צפויה מאוד, אבל עדיין היה תענוג לקרוא את הספר.
בדרך כלל אני

מותחן קצבי מהנה ומיוחד. ניק קווין נחקר בחשד לרציחת אשתו האהובה ג'וליה, כמה שעות מוקדם יותר באותו ערב. ניק יודע שאינו אשם ונחוש לגלות מי הפושע אבל הראיות מצביעות נגדו. אדם שנכנס לחדר החקירות מאפשר לו משהו לא צפוי שיכול אולי לסייע לו להגיע אל האשמים ואולי אפילו יותר מכך. זו פחות או יותר הפתיחה של הספר שכולל רעיון מעניין, והופף לספר טוב שלאט לאט חושף יותר ויותר.

עונג חד פעמי ביותר. כבר במהלך הקריאה "התקמצנתי" והאטתי את קצב הקריאה - בתקווה להאריך עוד קצת את העונג...
בתקופה האחרונה אני מוצאת את עצמי מחפשת אהבה בספרים. אין לי הסבלנות לצרות העולם ולדילמות כבדות משקל, במצב הנוכחי, תנו אהבה אמיתית ולא בילבולי מוח. מי שקוראת את הפורמט כבר יודעת שהספר נפתח בנקודה A ויש לצפות כי תסתיים בנקודה B. היא מה יהיה בניהן.
ב"אי אפשר" העלילה מפתיעה, זורמת ובעיקר - משעשעת

מספר כמו זה המספר על תקופה כה מעניינת, ציפיתי ליותר. כמו קודמו, משעמם וחסר נוכחות. פשוט תשכחו את שני הספרים האחרונים בסדרה. הם לא שווים קריאה!

כמו לרוץ 100 מטר עם הגב לקו הסיום, כך הרגשתי בזמן שקראתי את הספר, הקצב מהיר הדברים הולכים לאחור כל שעה אחורה שניתנת במתנה משנה את הגורלות לשעה הבאה, ומה שעוד יהיה בעצם עוד לא קרה. ניק מתפתל בין השעות מנסה לשנות גורלות להזיז את תרחיש האירועים להציל בכך אנשים ואת אשתו יותר מכל ומה יקרה אם ??? הספר נקרא בנשימה אחת. פשוט מעולה !!!