קיילי הייתה נערה יפהפייה, בעלת שיער בלונדיני גולש, עיניים כחולות כשל תינוק ובאופן כללי כל בחור שראה אותה בזווית העין התאהב בה- כי הרי ידוע שרק בלונדיניות כחולות-עיניים הן יפות. לקיילי יש תכונה שהיא לא מצליחה להיפטר ממנה- תמיד היא מנומסת לכולם ומתייחסת אליהם בחביבות ובנדיבות. אך אל תטעו, קיילי היא נערה מאוד מאוד אומללה.

קודם כל, מדי לילה היא מתעוררת בצרחות מסיוטים זוועתיים שהיא אפילו לא זוכרת,

כמה ספרים כבר פגשתם, שהשבחים מאחורי הכריכה באמת מצדיקים את עצמם? אני מניחה שהם ספורים, ושהיום אפשר להגיע לפסגת ה"ניו יורק טיימס" בנקישת אצבע ועם לא מעט מזומנים.
בעיקר בספרות נוער נותנים לזלזל בעצמנו בגלל מיעוט הנוער שקורא, ומרבית הנוער בעלי "השכל בגרוש" שאפשר לפגוש בכל מקום. סופרים איכותיים באמת לרוב גם יכולות לא להיחשב כקולינס, קאשור או קלייר. אלא כמה מהסופרים עם הספרים הקטנים האלה שאף פעם לא נמ

****




אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, אומרת הקלישאה החבוטה ממסכת אבות. אנשים בעלי חזות סתמית עשויים להסתיר מאחוריה נפש סוערת ואנרגטית, בעוד שיופי חיצוני מוחץ הוא לפעמים רק פאסאדה קלושה לאדם תפל וריקני.

אלא שמה לעשות, קלישאות ועצות לחיים לחוד ומציאות לחוד. כולנו מביטים סדרתיים בקנקנים, ונוטים להשליך הצידה קנקני חרס שאולי מלאים ביינות נפלאים ובכל זאת די במבט קצר מצידנו כדי לתייג אותם לנצח

לפעמים מישהו פשוט מוכרח לצעוק "די! חפרתם!" עם כל הבוטות, אין ברירה.
אז זו הולכת להיות אני. כי פשוט נמאס לי שסופרים מזלזלים באינטליגנציה שלי, חושבים שאיי קיו שלי נמוך (אולי אני גמדה, אבל תאמינו לי, זה לא אומר שום דבר על האיי קיו שלי), וחושבים שהם יכולים לקחת ספר למחזור, להדביק לו שם חדש, לזרוק על עטיפה עם בחורה יפה כמה נצנצים- והנה! עוד ספר שאפשר להרוויח עליו אלפי שקלים שהמתבגרים הטיפשים יבלעו

דבר ראשון שאני רוצה לעשות הוא להודות לאמא שלי. תודה, אמא, על שקנית את הזוועה הזאת, כי את הזוועות שקונים מותר לזרוק על הקיר ואת הזוועות של הספרייה לא.
דבר שני שאני רוצה לומר הוא שאחרי שקראתי כמה מהביקורות כאן והבנתי מה התקציר האמיתי של הספר החלטתי להשתמש בסימניה המגנטית שלי, בדיוק למקרה שמה שצוין למעלה יקרה. יש דבר אחד שיותר מעצבן מאשר לקרוא ספר גרוע – והוא לאבד את המקום שלך בספר גרוע. כי אז צריך

הסיבה שלקחתי את הספר הזה, היא שהוא היה ברשימת "צריך לקרוא מתישהו". והסיבה שהוא היה ברשימה הזאת, על אף הכריכה הלא אטרקטיבית, ועל אף השתפכויות בני נוער לעשרותיהם, היא שאלון המליץ. אני לא מסכימה עם אלון על הכל, אבל חוות הדעת שלו מנומקות מספיק, וטעמו מובהק מספיק, כדי שאקח המלצה שלו ברצינות.
( - רגע, את רומזת שאת שאר ההמלצות על הספר את לא לוקחת ברצינות?
- אני לא רומזת שום דבר. אני אומרת את זה במפור

אני באמת לא מבינה למה כל כך הרבה אנשים אוהבים את הספר הזה.
אני שנאתי אותו. את הכל. (ויש לי את הזכות לשנוא ספר ולהביע את דעתי עליו- לכל אלו שישפטו אותי על כך שאני שונאת אותו. אז שוש.)
הדמות הראשית הייתה חסרת אופי, חסרת רגשות ופשוט מושלמת מדי. כל מה שעשתה היה אמיץ ומדהים ויוצא מין הכלל, הכוח שלה יוצא מין הכלל ובלה בלה בלה. די נמאס לי ממנה.
בשלב כלשהו בספר הזכירו את זה שפייג' חושבת שאין בה כלום חו

הספר הזה הבעיר לי את הפרגים ! (אחד מן המושגים המופלאים שבראה הסופרת המבריקה). יצאתי בהרגשה של מאוהבת. מה זה מאוהבת ?...
הוא שוכב אצלי בערך חודש, כשחברתי לעבודה בחנות הספרים מפצירה בי כל יום במשמרת, נו עוד לא קראת ?? את לא נורמלית את מפסידה חוויה על טבעית. בסופו של דבר, אמרתי נו טוב. ויש לי כרגע מחסום קריאה. הספר הזה פתח לי את כל הצ'אקרות כבר מהשורה הראשונה. לא יכולתי לעזוב אותו לרגע. הוא היה צמוד

מה לעזעזל?
למה פירטתם את זה?
מה קורה....
הו, שאלוהים יעזור
פרות אדירות! הם הרגע...


המתכון לכתיבת רב מכר חדש ודנדש! (דנדש, איזה מילה כיפית! דנדש דנדש)
נערה יפהפיה, מצחיקה מסקימה מנומסת...... (הרשימה ארוכה וכואבת מידי כדי להמשיך אותה) בלונדינית עם עיינים כחולות כים
היא צריכה עבר טראגי (מוטב שכל משפחתה נהרגה בתאונת דרכים.. אבל אם אתה רוצה להיות ממש אמיץ לך על אמא\אבא קרירים ומרוחקים)
הנ