הספר קרוב לודאי שנחמד, ויש לשער שג'יין אוסטין עוקצנית וחכמה כהרגלה, אבל את כל זה קשה לגלות בתרגומה הגרוע של <mark>טלה בר</mark>. משפטים שלמים תורגמו כנראה ככתבם באנגלית ואי אפשר להבין מהם דבר. אני מאמינה ש<mark>טלה בר</mark> יודעת טוב אנגלית, אבל היא צריכה להשתלם בעברית.

הספר עצמו מומלץ בחום - בשפת המקור או בתרגום אחר אם יש.

מההתחלה:

"תמונתו של דוריאן גריי" ואני נפגשנו מעל מדפי הספרייה והחלטתי שהגיע הזמן שאני אקרא אותו,
שבת חורפית, לפני כשנה, למשך שעתיים היינו רק דוריאן ואני.
כאשר רציתי לכתוב ביקורת לא הייתי מסוגלת, כתבתי ומחקתי, מחקתי וכתבתי, בסוף לחצתי על האיקס האדום ולא כתבתי כלום.

לפני כחודש קראתי את המחזה "דוקטור פאוסטוס" של כריסטופר מרלו ובמקביל התחלתי לקרוא שוב את הספר, הפעם באנגלית.

דוקטור פאוסטוס

אוקר ויילד הוא אמן הסיפור הקצר, ובמיוחד אהבתי את אגדותיו. כתיבתו היא כמעט שירתית, זורמת ומקסימה, וסיפוריו בדר"כ עצובים או מסתיימים בטרגדיה. פחות אהבתי את שני הסיפורים הקצרצרים "מליונר לדוגמא" ו"הספינקס ללא סודות", והסיפור שהכי אהבתי בקובץ הוא "הדייג ונשמתו" האגדתי

תהפוכות חיים,
מן העושר אל הדלות אל העושר וחוזר חלילה.
אני נרגשת לכתוב ביקורת על הספר הזה, וקצת לא יוצאות לי המילים, אז אני אגיע לעיקר העניין.
לפני שנה שנתיים לקחתי את מהדורת התקציר לילדים ונהנתן ממנה מאוד, עכשיו שקראתי את הגרסה המלאה, נשארתי ללא מילים לנוכח ההבדל. התקציר הוא כאפס לנוכח הגרסה המלאה.
לקחתי מהספרייה את הגרסה הישנה, אני אוהבת תרגומים ישנים ושפה מליצית וממליצה לקחת גרסאות ישנות כי

יצירה אלמותית על הדרך שבה נכון לנהוג בחברה והדרך שבה יש לחיות את החיים כדי להגיע לאושר.
במרכז העלילה עומדות שתי אחיות, אלינור הקרה,המחושבת והזהירה שלא נוטה להביע רגשות ומריאן הרגשנית, מלאת להט וחסרת זהירות.
ג'יין אוסטן מזכירה כבר בפרק הראשון כי שתי האחיות חכמות ורגישות במידה שווה אבל כל אחת מביעה את זה בדרך אחרת.
הרבה אנשים חושבים שאלינור היא דוגמה ומופת להתנהגות נכונה ומריאן טועה בכל מה שהיא ע

קראתי אותו פעמיים - פעם בתרגום ופעם בשפת המקור. נהנתי מאוד מהקריאה, מהעלילה, מהדמויות, מהשיח הפילוסופי, מהשפה... הספר היה מדהים בעיני. אחד מהספרים היחידים שאהבתי מספיק עד כדי המלצה עליו לידידי.

* ראוי לציין, אם אני כבר כותבת ביקורת - לורד הנרי הוא מהדמויות המשעשעות ביותר והמעניינות ביותר והעמוקות ביותר בשטחיותן שאי פעם היה לי העונג לקרוא. WELL DONE אוסקר. WELL DONE.

היצירה המוגמרת יפהפיה ומ

אנשים אוהבים פרוייקטים. אין לי מושג למה התופעה הזאת מתרחשת, אבל די ברור שאנשים מחבבים משימות יזומות שיש להן התחלה וסוף, אולי כי יש להן סיפור. אולי כי אנשים אוהבים רשימות ופרוייקט יכול להיות מין רשימה נהדרת שכזו. כמו לטפס על הר, ומוטב - כמו להכין רשימה של כל ההרים ששווה לטפס עליהם, ואז לעשות את זה. לפי הסדר כמובן, ולסמן וי על כל ביצוע בנפרד. פרוייקט זה לא אומר לסיים אותו, רוב האנושות די גרועה בסיומ

בין שפע הכותרים החדשים שנכנסים אל חיינו מדי שנה, אני אוהבת מדי פעם "לחטוא" באיזו קלאסיקה עתיקת יומין. כבר שנים שאני עוקבת אחר הציטוטים של אוסקר ויילד, שגרמו לי להאמין בגדולתם של המשפטים הקטנים לכאורה. הוא מיד מצא חן בעיני, האוסקר הזה, וידעתי שאהיה חייבת לקרוא את ספריו בעתיד. "תמונתו של דוריאן גריי" היתה בחירה אך טבעית, שכן גם מי שטרם קרא את הספר בוודאי שמע על אותו דוריאן גריי, עלם חן צעיר ויפה תוא