קאתרין מורלנד היא נערה המקסימה בפשטותה ובחכמתה הטבעית והמעשית. בפגישתה באנשים המתוחכמים, הממלאים את העיר באת, שתחכומם מביא אותם עד לידי התחזות והעמדת - פנים, היא מתבלטת בדרכה הישרה ובעיקר בטוב - לבה, תכונות שאותן אינה מהססת לייחס לכל אדם שאותו היא פוגשת. "מנזר נורתאנגר" הוא סיפור התפכחותה של קאתרין מאשליותיה, ומהזיותיה הרומנטיות המבוססות על הספרות הפופולרית של תקופתה - הספרות ה"גותית", המצטיינת ברקע הלא - טבעי לעלילותיה הבלתי אפשריות. אבל התפכחותה של קאתרין אינה מביאה אסון - ג'יין אוסטן בעצמה משתייכת לתקופה הרומנטית, שאינה מרשה סוף שאיננו טוב, והרפתקאותיה של קאתרין מגיעות אל קצן בנישואין עם איש צעיר, בעל לב ובעל שכל, האוהב אותה על אף הקשיים הנערמים בדרכו. מלבד אווירת הרומן המלווה והנעימה האופפת את הסיפור, מנצלת אותו המחברת גם לביקורת נוקבת כלפי שני סוגים של אנשים - מצד אחד אלה המחברים ואלה הקוראים את ה"רומנים הגותים", הרואים את החיים דרך משקפיים מעוותים של דמיון בלתי מרוסן; מצד שני, אלה החושבים את עצמם "רציניים" מכדי שישפילו את עצמם לקריאת "רומנים" - אפילו רומנים הנאמנים למציאות - ומצהירים על דבקותם בספרי הסטוריה ומוסר, שאמנם הם ראויים לקריאה, אבל דבר אין ביניהם לבין חיי היומיום. לשונה החדה של ג'יין אוסטן אינה הססנית בביקורתה, והיא מהנה ביותר את הקורא בכל צדדיו של רומן מקסים זה.
