“מזמן לא קראתי ספר שנגע וריגש אותי כל כך. אנצו (המספר) נולד ללא אגודלים וזה מקומם. לדבריו, אפילו לקוף שהוא החיה כמעט הכי סתומה על כדור הארץ יש אגודלים. גם נבצר ממנו לתקשר מילולית עם בני אדם אך מבין אותם. והוא חברו הטוב ביותר של דֶני (דניס) המתגורר בסיאטל. דֶני הינו נהג מרוצים מחונן בעל יכולות פנומנליות, נשוי לאיב ואב לזואי אותה מכיר אנצו מיום היוולדה. דני מכנה אותו בחיבה 'צוֹ' ויש ביניהם הבנה מ”

“למגינת לבה של הקוראת י', המצרה על הארכנות המייגעת של ביקורותינו, אני נוטה לסטות מדרך המלך ולכתוב סחור סחור על ספר שסיימתי את קריאתו לפני למעלה מחודש, ונזקקתי לקריאה נוספת של העמוד האחורי כדי לזכור על מה ולמה ומתי. כמי שמתנגדת בתוקף לשריפת ספרים, מצפונית ורעיונית, יש לשער כי אם הייתי נקלעת לסערת השלג, ללא חשמל וחימום, לא הייתי רואה פשע רציני בשימוש בדפי הספר הזה כחומר בעירה זמין. קריאתו הייתה”

“# שני אנשים הקוראים את אותו ספר, קוראים טקסטים שונים בתכלית. משעשע להיקלע לויכוח בין זה שאהב לזה שהשתעמם. אי אפשר להמחיש למישהו שאינו מתחבר לקסם את מהות הקסם. זה קיים בהרבה תחומים ובספרים (ופוליטיקה...) זה בולט במיוחד. מטילדה היא בת שלוש עשרה, שחיה עם אמה באי בוגנוויל בגינאה החדשה. אביה עזב וחי כנראה באוסטרליה. למרות נידחותו של האי – שרוב הגברים עזבו וחיים בו בעיקר נשים , ילדים וזקנים – הוא מ”

“**** מחר, בלי נדר, אני הולך לקנות לפחות אחד מהשקים האלה של החמישה או עשרה קילו אורז, מהסוג שמצניחים עכשיו מהאו"ם על הכפרים בליבריה שאף אחד לא מתקרב אליהם כי יש בהם התפרצות של אבולה. אקנה גם שימורים, וטחינה, ודבש כי זה לא מתקלקל, וקטניות יבשות, בורגול, חלב מרוכז, כד או שניים של מים מינרליים, ובלונים של גז. ספייר. שיהיה. ממש בכניסה לרמי לוי בצומת שילת אעצור לרגע ואביט סביבי, ואנסה לתאר בדמיו”

“מזמן לא קראתי ספר שנגע וריגש אותי כל כך. אנצו (המספר) נולד ללא אגודלים וזה מקומם. לדבריו, אפילו לקוף שהוא החיה כמעט הכי סתומה על כדור הארץ יש אגודלים. גם נבצר ממנו לתקשר מילולית עם בני אדם אך מבין אותם. והוא חברו הטוב ביותר של דֶני (דניס) המתגורר בסיאטל. דֶני הינו נהג מרוצים מחונן בעל יכולות פנומנליות, נשוי לאיב ואב לזואי אותה מכיר אנצו מיום היוולדה. דני מכנה אותו בחיבה 'צוֹ' ויש ביניהם הבנה מ”

“למגינת לבה של הקוראת י', המצרה על הארכנות המייגעת של ביקורותינו, אני נוטה לסטות מדרך המלך ולכתוב סחור סחור על ספר שסיימתי את קריאתו לפני למעלה מחודש, ונזקקתי לקריאה נוספת של העמוד האחורי כדי לזכור על מה ולמה ומתי. כמי שמתנגדת בתוקף לשריפת ספרים, מצפונית ורעיונית, יש לשער כי אם הייתי נקלעת לסערת השלג, ללא חשמל וחימום, לא הייתי רואה פשע רציני בשימוש בדפי הספר הזה כחומר בעירה זמין. קריאתו הייתה”

“# שני אנשים הקוראים את אותו ספר, קוראים טקסטים שונים בתכלית. משעשע להיקלע לויכוח בין זה שאהב לזה שהשתעמם. אי אפשר להמחיש למישהו שאינו מתחבר לקסם את מהות הקסם. זה קיים בהרבה תחומים ובספרים (ופוליטיקה...) זה בולט במיוחד. מטילדה היא בת שלוש עשרה, שחיה עם אמה באי בוגנוויל בגינאה החדשה. אביה עזב וחי כנראה באוסטרליה. למרות נידחותו של האי – שרוב הגברים עזבו וחיים בו בעיקר נשים , ילדים וזקנים – הוא מ”

“**** מחר, בלי נדר, אני הולך לקנות לפחות אחד מהשקים האלה של החמישה או עשרה קילו אורז, מהסוג שמצניחים עכשיו מהאו"ם על הכפרים בליבריה שאף אחד לא מתקרב אליהם כי יש בהם התפרצות של אבולה. אקנה גם שימורים, וטחינה, ודבש כי זה לא מתקלקל, וקטניות יבשות, בורגול, חלב מרוכז, כד או שניים של מים מינרליים, ובלונים של גז. ספייר. שיהיה. ממש בכניסה לרמי לוי בצומת שילת אעצור לרגע ואביט סביבי, ואנסה לתאר בדמיו”