ביקורת ספרותית על אמנות נהיגת המירוצים בגשם מאת גארת' סטיין
ספר טוב

---

סיפור מקסים שמובא לנו מפיו של כלב, ולא סתם אלא אחד אנושי מאוד, ועוד פילוסוף לא קטן.
"מאז ומתמיד הרגשתי מאוד אנושי. תמיד ידעתי שיש בי משהו שמייחד אותי מכלבים אחרים. מובן שדחסו אותי לתוך גוף של כלב, אבל זאת רק הקליפה. מה שחשוב הוא מה שבפנים. הנשמה. והנשמה שלי אנושית מאוד" (עמוד 10).

העלילה כאן לא משחקת תפקיד מרכזי, אבל נמצא הרבה משפטים מצחיקים וחכמים בנושאים כמו זוגיות, שאפתנות, אהבה, נאמנות ואפילו משמעות החיים. פילוסוף כבר אמרתי? אבל אחד חביב.

אגב, רואים שהסופר חובב מירוצי מכוניות. יש לא מעט התייחסויות למרוצים עצמם בספר. "המכונית נוסעת בעקבות העין. הנהג שלא מסוגל להתיק את עיניו מהקיר כשהוא נכנס לסחרור, יתנגש בקיר. הנהג שמסתכל על המסלול כשהוא מרגיש שהצמיגים שלו מאבדים אחיזה, ישיב לעצמו את השליטה ברכב" (עמוד 79).

העניין הוא שאמנות נהיגת המרוצים בגשם כוללת כמה דברים שאני חושב שכדאי מאוד ליישם, גם בארץ שלנו שלא בורכה בגשמים רבים, אחרת גם הקסדה לא תעזור לכם:
• יש להימנע מהתנגשות במכוניות אחרות. זה עלול לגרום להן נזק בלתי הפיך.
• יש להימנע מלשפוך שמן על הכביש כדי לפגוע במכוניות אחרות. חוץ מזה שזה מכוער, זה יכול לפגוע במזיק עצמו.
• יש לשמור על חוקי התנועה הבסיסיים.
• יש להקפיד על מהירות מקסימלית מסוימת ולא לחרוג ממנה. אתם אמנם נוהגים על מכונית מירוץ, אבל בכל זאת זה לא מטוס.

» ביקורות נוספות של שופי ינשופי
» ביקורות נוספות על אמנות נהיגת המירוצים בגשם