אוסף של סיפורים קצרים ויפהפים, משובצים בתוך סיפורו של בית פריזאי טיפוסי על דייריו המגוונים.
זהו לא רק עוד ספר שאהבתי. יש ספרים שאתה אוהב, ויש כאלה שאתה מרגיש שכל ספר אחר שתקרא אחריהם, יהיה בהכרח ירידה. במהלך הקריאה, נזכרתי בפרסומת של קרן מור שאומרת "למה מגיע לי כל הטוב הזה?", כשחוויתי עוד אחד מרגעי העונג הלא נדירים שז'ורז' פרק מעניק מהם ביד רחבה.
ז'ורז' פרק לא מהסס לאתגר את הקוראים שלו במונחים ה

ת׳אמת שנורא רציתי לרדת על הספר באופן טוטאלי אבל אני חייב להודות שיש שם חלקים מרהיבים לפחות מחשבתית, את זה לפחות אי אפשר לקחת מהסופר.

קצת טירוף שהספר מביא:
האלגוריתם של סוס השחמט השיכור: הספר מתרחש בבניין מגורים פריזאי בו קילפו כביכול את חזית הבניין ואז ניתן לחשוב עליו כמעין לוח שחמט של 10x10. כדי לעבור מחדר או חלל לאחד אחר או מפרק לפרק, פרק (הסופר) השתמש במסע הפרש על לוח שחמט, ז״א 2 ישר ואז ימינ

את הביקורת הזו כתבתי לעצמי מזמן ורק עכשיו אני מפרסם אותה.

אזהרה: עב"ם! חפץ ספרותי לא מזוהה. קריאה מתישה, זה מה שתמצאו בו.

רומן המתמקד בבניין דירות, בתושביו, בחייהם, בעברם ובסיפוריהם. הספר מחולק ל-99 פרקים, שבכל אחד מהם דייר או בעלים נוכחי או לשעבר, ומתאר לנו את חייהם המעשיים, או אפילו הדמיוניים. אך הפרקים עשויים לגעת גם בגרמי המדרגות, במדרגות בזבובים מתים, או בחדרי המשרתות. ראשית, ישנו ברטלבות'

וולטר הוא לא פילוסוף במובן המקובל, אין לו מתודה סדורה, ואם יש לו - אז היא מסתכמת בכתיבה בינונית, לא עמוקה במיוחד אך חדה ומדויקת, במטרה להפגין בוז , לעג, והרבה מאוד רעל עטוף בצלופן של ביקורת לגיטימית על כל הפילוסופים מאפלטון מאריסטו ועד לאותם אלה אשר פעלו בשנותיו. ליבניץ היה הקורבן המרכזי לו, עליו הוא כתב ספר שלם שכולו בוז ולגלוג, אולם בספר זה מתגלה וולטר גם כאנטישמי ארסי ורעיל במיוחד, בייחוד בקטע

תמיד כשאני בא לקחת ספר, דבר ראשון אני מדפדף קצת, ובדרך כלל מנגד לעמוד הראשון של הספר בו כתוב שם הספר, ברשימה של זכויות יוצרים, מתי נדפס הספר ובאיזו הוצאה, כתוב שם הספר בשפת המקור שהוא נכתב. אני תמיד מסתכל שמה, לראות אם ואיזה עוול נעשה לשם הספר. כבר קרו מקרים. בעולם הקולנוע זה שכיח יותר. איך אפשר לשכוח את הסרט "ההנגאובר" שתורגם ל"בדרך לחתונה עוצרים בוגאס", את "ההנגאובר 2" שתורגם ל"בדרך לחתונה עוצרי

עצוב לכתוב ביקורת לספר שאינו נגיש, הוצאת הקיבוץ המאוחד הפסיקה להדפיס את הספר. בדרכים עקלקלות (ובמזל), עותק הגיע לידיי.

הספר "זוהר ושקיעה של יצואנית צמרת" חותם את טרילוגיית "הקומדייה האנושית" של בלזק, לאחר שפורסם כספר ב-1847 (שלוש שנים לפני מות הסופר). הספר פורסם בהמשכים בעיתונות בשנות ה-40 של המאה ה-19 בצרפת.
הרומן מגלגל את קורותיהם של דמויות המופיעות בספרים קודמים ב"קומדיה האנושית"- לוסיאן ד

טוב, אנסה להיות אמיצה ולכתוב ביקורת על ספר כה מורכב. אך לפני כן תודה חמה לעמיר שבזכותו הגעתי אל האוצר המיוחד הזה.
ז'ורז' פרק עורך את הספר כמלאכת מחשבת של הרכבת פאזל. ברטלבות' הוא אדם שהמרדף האנושי אחר כסף אינו חלק מסדר יומו. כמה איום. עליו בגיל צעיר יחסית להתפנות למחשבה מה לעזאזל לעשות בחייו וכיצד למלא את תוכן ימיו. הפילוסופיה הפרטית של ברטלבות' גורסת שעליו ליצור לעצמו תעסוקה שתעסיק אותו כל ימיו,

לא ברור לי איך יכול להיות שספר כל כך כל כך טוב לא זכה להתייחסות רבה יותר ועם הזמן הפך להיות אחד הספרים הנשכחים, מאלה שלא שמעת עליהם, ורק אם התמזל מזלך ונקלעת לחנות שבה הוא מונח וקראת את גבו והחלטת לנסות, כיון שהציטוט המובא בגב הספר שבה את ליבך, רק אז זכית לקרוא את אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי.

סמפרון, ספרדי שגלה עם הוריו לצרפת לאחר מלחמת האזרחים, פעל נגד הכיבוש הנאצי במסגרת המחתרת הצרפתית, נת

לנסות לכתוב ביקורת על הספר הזה יהיה מורכב כמו הספר עצמו.

הספר הזה גאוני בעצם הרכבתו: ג'ורג' פרק כתב אותו בתבנית מתמטית שהחשב עליה מלכתחילה - מעיין פזאל ענק של סיפורים (בתרגום האחרון בנספחים הוא מסביר לפי אילו חוקים נכתבו הסיפורים ומה היה צריך שייכלל בכל סיפור לפי החישובים שלו), ומי שאוהב פזאלים ספרותיים יאהב את הספר הזה, שהסוף שלו השאיר אותי פעורת פה, בתחושה של מיצוי מוחלט ויחד עם זאת - החמצה ג