ביקורת ספרותית על זוהר ושקיעה של יצאניות צמרת מאת אונורה דה בלזק

---

עצוב לכתוב ביקורת לספר שאינו נגיש, הוצאת הקיבוץ המאוחד הפסיקה להדפיס את הספר. בדרכים עקלקלות (ובמזל), עותק הגיע לידיי.

הספר "זוהר ושקיעה של יצואנית צמרת" חותם את טרילוגיית "הקומדייה האנושית" של בלזק, לאחר שפורסם כספר ב-1847 (שלוש שנים לפני מות הסופר). הספר פורסם בהמשכים בעיתונות בשנות ה-40 של המאה ה-19 בצרפת.
הרומן מגלגל את קורותיהם של דמויות המופיעות בספרים קודמים ב"קומדיה האנושית"- לוסיאן דה רובמפרה, נוסינגן וקרלוס אררה (ז'ק קולן). ("אבא גוריו", "אשליות אבודות").

הספר מחולק לארבע חלקים- "כיצד זנזונת אוהבת" (בעל 32 פרקים/רצפים). "מהו מחיר אהבתם של ישישים" (26 פרקים). "להיכן מובילות הדרכים הקלוקלות" (55 פרקים). החלק הרביעי- "גלגולו האחרון של וולטרן" (41 פרקים).

העלילה נפתחת בנשף מסכות בסוף 1824, לאחר האופרה. חוגי הבורגנות והאצולה מחזרים אחר לוסיין, יפה תואר שאצילות רבות מחזרות אחריו. הוא בעצמו מאוהב באסתר, יצואנית הצמרת המלבה את שני החלקים הראשונים של העלילה.
היא חוזרת בתשובה, קרלוס אררה, המתחזה לכומר צרפתי. החזרה בתשובה לא עושה לה טוב, היא גוססת ובכדי להצילה קרלוס מפגיש אותה שוב עם אהובה לוסיין.
הם זוכים לחיים משותפים, עד שחובות בשווי מאות אלפי פראנק מעלצים את קרלוס לשלוח את אסתר נוסינגן, בנקאי עשיר, בשנות ה-60 לחייו .
גם נוסינגן וגם אסתר הם יהודים ממוצא הולנדי. יופיה מושך אותו, הוא קונה את החוב שלה, מעסיק את המשרתות הקודמות שלה ("אירופה" ו"אסיה"). היא לא מסכימה לשכב איתו ומתגעגעת ללוסיין.

קרלוס אררה שולח את בן-חסותו לוסיין להתחתן עם עצילה עשירה . בין קרלוס אררה (ז'ק קולן) מתרכם קשר דמוני, כאשר ז'ק קולן הוא השטן ולוסיין, כול עוד הוא קשור ומקשיב לז'ק קולן, כך הוא מתאקלם בחברה וזוכה לרומנים רבים עם נשות חברה עשירות .

הספר פורסם בארץ בשנת 2002, באחרית דבר, דוד מנדלסון מצביע על "שבירת המבנה של הרומן המסורתי"- של חלל וזמן ורצף התרחשויות הנקשר אחת בשני. הדמות הראשית ברומן- קרלוס אררה (ז'ק קולן) (וכך גם לוסיין ונוסטיגן) באים מרומנים קודמים וכול חלק אחר מארבעת החלקים ברמן, שונים בצחליט. מהחלקים האחרים.
דוד מנדלסון הצביע על סוגי הכתיבה- מתח, מורליסטי, רומן מיני. הוא הצביע על מושג "הקרנבל" שחוקר הספרות בכטין נתן בעבר לרומן של רבלה.
הדמויות מעמידות פנים במסכות, לאורך עלילה סוחפת, בה הדמויות מעמידות פנים בכדי לשרוד בקרנבל של התקופה.

אונורה דה בלזק החל לכתוב את הרומן ב-1836, מיד לאחר כתיבת "אבא גוריו". הוא המשיך כעמור בשנות ה-40, כאשר הוא שואף אינספרציה מהרומן "מסתרי פריס" של אז'ן-סי שהיה פופולרי באותה-תקופה.

לדעתי שני החלקים הראשונים הם מיניים לרובף עודות סיפור האבה הכוזב בין לוסיין לאסתר. החלקים השלישי והרביעי הם של דראמת מתח, בין ז'ק קולן וחבריו האסירים ודודתו המשרתת אסיה כנגד חוגי המשטרה והמשפט של התקופה. ז'ק קולן מצליח להרים על מערכת המשפט והמשטרה.

הוא מגיע לכלא לאחר מוות של אחת הדמויות, לאחר שנשדד מהצוואה סכום של 750,000 פראנק. הוא ולוסיין מואשמים.

"בין הפשע לטירוף יש דמיון מסוים. מראה אסירי לה קונסיירז'רי בחצר הטיולים או מראה המשוגעים בגן בית המרפא- הריהם היינו הך. הן אלה והן אלה משוטטים תוך התעלמות זה מזה, מעיפים מבטים שהם לכל הפחות מוזרים או מאיימים, בהתאם למחשבות החולפות במוחם אותו רגע, ולעולם אינם שמחים ממש ואף לא רציניים ממש; שכן או שהם מודעים-משכבר או שהם יראים זה מזה. הציפייה להרשעה, יסורי המצפון והחרדות עוטות על המטיילים בחצר ארשת דאוגה ומנותקת כשל טרופי-דעת. רק על הפושעים המנוסים נסוך ביטחון הדומה לשלוות הרוח שבחיים מהוגנים,לכנות של מצפון טהור."
(ע"מ 365).

תיאור הווי החיים של ז'ק קולן ולוסיין בבית הכלא לה-קונסיירז'רי. ז'ק קולן מתחבר לאסיר המוצא להורג. בזכות מכתבים של פרשיות אוהבים בין לוסיין לנשות אצולה, משתחררים השתיים. ז'ק קולן משוחרר, זוכה לחנינה והופך להיות ראש המשטרה בפריז, עד שהוא פורש לגימלאות. פרשה זאת מבוססת על סיפור אמיתי שהתרחש בצרפת בעידן הרסטורציה. אסיר לשעבר שנהפך לראש המשטרה בצרפת . פרשה זה השפיעה מעצבת את דמותו של ז'ק קולן (וגם הופיעה ב"עלובי החיים" של ויקטור הוגו).

""ובאיזה כיוון אחר יכולתי ללכת? (..) ראיתי לפני את שלושים השנים שנותרו לי לבלות את חיי בשעמום, ואין לי כבר כוח לזה. במקום להיות הראש של אתר הכליאה, אני אהיה המושך בחוטים של מערכת המשפט, וכך אוכל לנקום את נקמתו של לוסיין. רק כשאהיה בתוך עורה של השטינקיאדה, אוכל להרוס את קורנטן בשקט ובשלווה.
זה יתן לי לפחות הרגשה שאני חי. כל העיסוקים והמעמד שלנו בעולם הם רק מראית עין; הממשות היחידה היא הרעיון!"
(ע"מ 440)

התיאור של אסירים בבתי-כלא ברומנים לפני המאה ה-20, נדיר. שני החלקים האחרונים של הרומן, כאשר כיבור הספר, ז'ק קולן מצוי במאסר נותן נופח ייחודי לספר. השהות במאסר עם כול התיאורים הקשים והסלנג המיוחד. מה גם שבמהלך הקריאה עלתה העונה השישית של orange is the new black, שראיתי עד הסוף ונהנתי (והזדעזתי) מאוד.

דוד מנדלסון (ובין היתר פרשנים רבים נוספים) הצביעו על פרשת אוהבים נסתרת בין לוסיין לז'ק קולן. ז'ק קולן מוצא אסיר שגנב ורצח, הוא מגונן עליו, ייתכן שזהוא רמז לפרשת אוהבים נסתרת נוספת.

העלילה הדמיונית נבלמת לא פעם כדי לאפשר לבלזק להרצות את השקפותיו על החברה, על הארכיטקטורה של פאריס או על דקדוקי המשפט הפלילי. זה האקורד האחרון של "הקומדיה האנושית". המכלול הענק מסתיים במפלתם של חלשי האופי כמו לוסיין, או של אידיאליסטים המבקשים גאולה לנשמתם כמו אסתר היצאנית החוזרת בתשובה. הניצחון הסופי שייך לשורד השטני ווטרן-הררה-ז'אק קולן.


לא הרבה דמויות שורדות את העלילה, השופעת מעשי התאבדות ויאוש חסר-גבולות, נוכח מעבקי השליטה. הספר מרתק לקריאה, התרגום המצוין של עידו מסוק ואחרית הדבר העשירה של דוד מנדלסון, תורמות ליצירה. "זוהר ושקיעה של יצאניות צמרת", הינו ספר קשה לקריאה, אך מתגמל בהתאם.
הוצאת הקיבוץ המאוחד תשכיל לעשות בהוצאה מחודשת.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על זוהר ושקיעה של יצאניות צמרת