בדרך כלל אני לא חובבת "ספרות אקזוטית" הנכתבת ע"י מערביים. הספר הזה - שאני לא זוכרת מי גרם לי להתעניין בו - משחזר סיפור של סקוטי צעיר שבמאה ה -19 הציעו לו Relocation בחברת ספנות ביפן, שם עשה הון עצום, הכיר הכרות טובה את התרבות ביפן השיג השפעה רבה במדינה בה כונה "הסמוראי הסקוטי", חי בה ומת בה.
הסיפור מעניין ויכול היה להיות ספר מרתק, לו היה כתוב טוב יותר. הכתיבה דומה יותר לתאור כרונולוגי של עלילות בלי להתעכב על מניעי הגיבור (מעבר מסקוטלנד ליפן באותה עת ודאי מלווה בחשש, בקשיי הסתגלות, בגעגועים...) שלא לומר מניעי הדמויות הנוספות. תאור משמים של מעשיו, תאור משמים של יפן במאה ה - 19 - ארץ פאודלית, מפגרת יחסית למדינות המערב, מנסה בכל כוחה לשמור על הסתגרותה בפני המערב, נסיון שכמובן נידון לכישלון בגלל אמצעי הלחימה העדיפים של אנגליה ונכונותה להשתמש בהם נגד כל מדינה שלא תסכים לסחור איתה או לקבל את רעיונותיה לגבי ממשל נכון.
גם בחלקים האישיים - ולכאורה הנוגעים ללב - של קשריו של גלובר עם נשותיו והפילגש שלו - סיפור שהונצח באופרה "מאדאם בטרפליי" של פוצ'יני - נמשך התאור נוסח "רשימת מכולת" ולא הצלחתי להתחבר. מתבקשת ההשוואה ל"שוגון" של קלאוול שסיפורו אמנם קדם בכ-100 שנה לספר הזה, הצליח להעביר בצורה נפלאה את דקויות התרבות היפנית, והקורא חווה הזדהות עצומה עם הדמויות והתרבות.
אז...אני לא אהבתי כלל. הסופר שהוא פרופסור לכתיבה יוצרת(!) באוניברסיטה של אברדין מוכיח את מה שידוע לכולנו: אפשר (וצריך) ללמוד באוניברסיטה רפואה או הנדסה. לכתיבה השכלה אקדמית כנראה לא עוזרת.


















