“בשבוע שעבר התגלה מספר ראשוני חדש. כלומר הוא היה קיים כל הזמן, אבל רק בשבוע שעבר הצליחו לוודא סופית שהוא אכן מספר ראשוני. המספר המדובר הוא ענק וכולל 22 מיליון ספרות. החיפוש אחריו נעשה כמובן בעזרת מחשבים. אבל במקום להשתמש במחשבי-על שזמנם יקר פרוייקט החיפוש עושה שימוש בהמוני מחשבים ברחבי העולם. מחשבים רגילים, כמו זה שאני כותבת עליו עכשיו את הסקירה הזאת, רק שעליהם מותקנת תוכנה שבזמנה החופשי בודקת ראשוניות של מספרים. זה הרעיון של "חישוב מבוזר קהילתי", ולמרבה ההפתעה הוא עובד. לוקחים בעיה אחת גדולה, מפרקים אותה להמוני בעיות קטנות, ונעזרים בהרבה מאוד מתנדבים כדי לפתור את הבעיה.
ריבוי האוכלוסיה בעולם, יחד עם טכנולוגיות התקשורת ועיבוד הנתונים הרבות, מאפשר היום גם לשתף מידע של המון אנשים לצורך בניית גופי ידע חדשים וקבלת החלטות. המונח הזה נקרא בסלנג "מוחכוורת", משום שזה מה שקורה בכוורת דבורים: אין אף יצור בודד שבוחר או מחליט משהו לבד, או חי לבד, אבל הכוורת עצמה פועלת כגוף אורגני ענק. הגוף הזה גם מקבל החלטות שונות, כמו למשל לאיזה שדה לשלוח את הפועלות ללקוט צוף. את הדרך שבה המידע על מיקום הצוף האופטימלי נאסף מכל הבודדים שנשלחו לבדוק, אפשר לנסות לחקות גם אצל בני אדם. לאסוף מידע מאנשים שונים, וללכד אותו יחד לקבלת תמונה גדולה יותר.
כשראיתי את שם הספר הייתי בטוחה שאיין ראנד היתה מתהפכת בקברה. איין ראנד האמינה באינדיבידואליזם. בחשיבות של האדם הבודד והמומחיות הבלתי תלויה של המקצוען. הווארד רוארק, האדריכל שעומד במרכז הספר "כמעיין המתגבר" אומר שמעולם לא נבחרו עבודותיו על ידי ועדה. העלילה של "מרד הנפילים" היא ההחלטה של המומחים האינדיבדואליסטים לעזוב את ההמונים המדשדשים בשלולית הבינוניות, ולהקים להם עיר מופת משל עצמם. ג'יימס סורוביצקי מתאר איך מדעות של מאות אנשים הגיעו לחישוב משקלו של שור, למציאת צוללת אבודה שאיש לא ידעה היכן טבעה, ולגילוי הוירוס שעמד מאחורי מגפת הסארס, מה שאיפשר הדברה מהירה של המגפה. אבל הדברים רק נראים סותרים לכאורה. ועדה אינה "חוכמת המונים", משום שוועדות מנסות להגיע לפשרה, ופשרה או מכנה משותף הוא אכן מתכון לבינוניות. לעומת זאת איסוף מספר גדול מאוד של דעות עצמאיות ובלתי תלויות, של אנשים שמקבלים את המידע (החלקי מאוד) שלהם מגורמים שונים, יכול להביא לתוצאות טובות בתחום של קבלת החלטות. למעשה אחד הפרקים הכואבים ביותר בספר עוסק בשבוע וחצי שקדמו להתרסקותה של המעבורת הקולומביה, וכיצד אנשי נאס"א על כדור הארץ נמנעו משמיעה של כל עדות שתסתור את הקונספציה שלהם לפיה הקצף שניתק מכנף המעבורת לא יכול לגרום לפגיעה קטלנית".
הספר נעים לקריאה וזורם. עם זאת היו דברים שהעכירו על הקריאה. הוא מגיע מכיוון עסקים ומנתח בעיקר את תחום ההחלטות בשוק ההון כפי שמתבטאות במחירי מניות ודברים כלכליים הדומים להן. זה מעניין למי שאוהב כלכלה, ופחות למי שלא. בנוסף, עיקר הספר עוסק בחסמים שלא מאפשרים לחכמת ההמונים לבוא לידי ביטוי, לכשלים בשיטות ועדה, ובעבודת ניהול שהיא מבוזרת רק לכאורה. ועוד בנוסף, למרות הסוגה העיונית-למחצה, אין בסוף הספר רשימה ביבליוגרפית, וזה מאוד פוגע בקריאה. הכותב מצטט ספרים ומחקרים אבל לא מביא רשימת מקורות וקריאה להרחבה. זה לא סתם מעכיר, זה ממש מפריע.”