“הררי אבק מציפים את הארץ. נדחסים אל כל פינה וממלאים אותה בנוכחותם המעיקה. אבק החודר אל תוך העיניים ומאדימן, אבק שחודר אל תוך קנה הנשימה ואף יש האימרו הנשמה, חונק. שורות-שורות של מכוניות מקרטעות, חבוטות מיושן ועצבות כאחד. נחילי מכוניות זורמות בכביש הגדול והסואן, אלפי בני אדם עזבו את בתיהם, נעים בייאוש אל האופק חסר הוודאות ותקווה קלושה מנצנצת בליבם המדמם. הספר משתרע על פני כמעט חמש מאות עמודים. ח”

“הספר פותח צוהר לתרבות ולהיסטוריה הסינית. תרבות שמרנית, היררכיה ברורה, כל סטייה לא מתקבלת בהבנה או הסכמה. כל פרק פותח ברקע היסטורי או בקטע שירה סינית, אהבתי מאוד את קטעי הפתיחה של הפרקים השונים, אך אפילו הם לא מספקים רקע מספק, על תקופות המעבר, עד למהפכה הקומוניסטית. הנגיעה בהיסטוריה של סין לא מעמיקה (בסוף הספר יש תזכורת לפרקים משמעותיים בהיסטוריה של סין). החשיפה לתרבות הסינית מעניינת ומעשירה את”

“בס"ד אבהיר מראש- לא גמרתי את הספר ועל כן ייתכן והביקורת לא תהיה מדויקת ואף מוטית. הסיבה שלא גמרתי אותו- בביקורת. ובכן, פעם ראשונה שפגשתי בפסיכולוגיה פרוידיאנית (או לפחות מבוססת פרויד במידה רבה מאד). אני מודה שההסתכלות על כל החיים כעל תשוקות ותאוות אפילו (ולמעשה במיוחד) כלפי הקרובים ביותר (אבא ואמא) עוררה בי בחילה עזה. לא ידעתי מה תוכן הספר לפני שפתחתי, וכאדם מיואש באופן כללי נהניתי מהכריכה האחור”