“בס"ד
אבהיר מראש- לא גמרתי את הספר ועל כן ייתכן והביקורת לא תהיה מדויקת ואף מוטית. הסיבה שלא גמרתי אותו- בביקורת.
ובכן, פעם ראשונה שפגשתי בפסיכולוגיה פרוידיאנית (או לפחות מבוססת פרויד במידה רבה מאד). אני מודה שההסתכלות על כל החיים כעל תשוקות ותאוות אפילו (ולמעשה במיוחד) כלפי הקרובים ביותר (אבא ואמא) עוררה בי בחילה עזה. לא ידעתי מה תוכן הספר לפני שפתחתי, וכאדם מיואש באופן כללי נהניתי מהכריכה האחורית שדיברה על לוותר על כל הציפיות ולהתפכח מהציורים הדמיוניים שיש לנו בראש על מה אנחנו רוצים שיהיה לנו בחיים. לבסוף פרשתי בפרק השביעי אחרי שהספר הגיע לממדים חולניים ממש של הסתכלות על כל המניעים שלנו בחיים כמושפעים מתקופת הינקות והילדות המוקדמת שלנו, שלפי שיטת הספר כל מה שעומד מאחורי התקופה התמימה והמאושרת ביותר בחיינו זה דחפים ותשוקות אדיפליים, ושכל חיינו אנו מנסים לשחזר את התקופה הזו. לבסוף, מה שהספר מציע זה לאבד את כל ההזיות הללו ולהבין שאיננו יכולים לממש אותן וכך להתייצב יותר במקומנו ולקבל פרספקטיבה על החיים (לשם ההבהרה- ויתור על ההזיות לפי הספר כולל גם זוגיות מליאה וחיה, קשר שמח וטוב עם אנשים ותמימות באופן כללי)
בעיניי, אפילו אם זה יישמע נאיבי, להתייחס ככה לקשר בין ילדים להורים וממילא בין האדם לכל סביבתו זה חוסר מציאותיות. אנשים באמת אוהבים אחד את השני ולא רק כפלטפורמה למימוש תאוות ובאמת אכפת להם אחד מהשני, ולהרבה דוגמאות שניתנו בספר ניתן לתת הסבר פשוט ומסתבר בהרבה (למשל הטענה שזה שילד אומר לאמא שלו אני אוהב אותך זה אומר שהוא לוקה בתסביך אדיפוס. נו באמת).
אלא מה, להיפטר מהספר הזה באנחת זעזוע שלאחריה זילזול זה באמת נאיביות. מדובר בספר שמבוסס על חוויות של אנשים ושמציג שלל דוגמאות על חיים של אנשים וכיצד הם הושפעו מכל האמור. לכסות את עצמי מפני התובנות הללו ולאחוז בהבנה שלי (שאני גם בטוח שהיא נכונה- לא הרפיתי ממנה!) יהיה התעלמות פושעת מחוויות שעוברות על אנשים ודחפים שאכן ניתן למצוא אותם בגרוד וחפירה פסיכואנליטיים כמתואר בספר.
לאור כל האמור, תחושתי היא שזה טוב להכיר במתואר בספר, אך אך ורק אם זה מאוזן בביטול. מה זה ביטול? בעגה החסידית ישנם שני מושגים משלימים- שיפלות וביטול. השיפלות היא הכרת המקום שלי (השפל, על פי רוב) ומודעות לכך שכל מה שאני עושה נגוע באינטרסים ותאוות. ביטול זה שיכחת עצמי וביטול לאלוקות (או, במושגים לא דתיים, לטוב) שממנה אכן בא הטוב והאמת במה שאני עושה. איך כל זה קשור לספר?
אם אנחנו מודעים לצדדים האפלים של הנפש שלנו בשביל להכיר את מקומנו ובשביל לא לתת להם להתפרץ, ובמקביל אנחנו עמלים לתת לנקודות הטובות להאיר יותר יותר ולתת לאהבה האמיתית שאנו חשים לקרובים אלינו ולמעשה עם כל מי שאנו באים איתו במגע, אז זה טוב להאריך בנושא ולהיות באמת מודעים לכמה אנחנו מושפעים ממנו.
אבל, וכאן זה האבל הגדול, אם אנחנו לא מאזנים את המודעות על ידי הטוב, אז מה שיקרה זה שתי אפשרויות- או שנשתמש במודעות הזו כתירוץ כדי לממש את כל הפנטזיות שלנו, או לחילופין- כמו שהוצע בספר- נוותר על הפנטזיות שלנו וביחד איתן על קשר ואהבה אמיתיים וכך בסוף מה שיקרה זה שנישאר תקועים אך ורק בעצמינו.
בגלל כל האמור, נמענתי מלדרג את הספר, מצד אחד הוא איום ונורא בעיניי, מצד שני יש בו כנראה משהו אמיתי. יענין אותי לשמוע מה דעתכם.”

“לא לוותר!!! לא לוותר!!!!
ספר חובה ממש כך. במשך שנים הספר היה מונח בחדר העבודה שלי ולא טרחתי לקרוא בו. לפני מספר ימים "הועלתי"
לעיין בו ונתפסתי. אלמנטרי להבנת עצמנו. זהו אחד הספרים-המדריכים שכולנו מחפשים כדי שנוכל לסבול ביתר קלות מה שאיננו מסוגלים למנוע. הספר מצביע על סיטואציות ברובן לא סימפטיות בחיים של כולנו ששליטה שלנו בהם היא חלקית בלבד-אפילו פחות מכך. מכאן מה שנותר הוא השלמה עם המציאות. זה קשה לעיתים ממש הורס.
הספר מבוסס ברובו על תורת הפסיכואנליזה ועל הוגי דעות וסופרים שהיה להם מה לומר.ספר חובה לקריאה.
איני מבין איך עד העת האחרונה לא התייחסתי לקיומו. למרות שהיה מול עיני.
אשמח אם תועילו לשתף האם לדעתכם ה"סופרלטיבים" שלי מוגזמים?”

“האבדות שאנו מאבדים במהלך חיינו, הוויתורים על אנשים, על אשליות, על דימוי עצמי אידיאלי, על התקווה שנחיה לנצח- כל אלה מעצבים אותנו וקובעים במידה רבה את אורח החיים ואת אישיותנו. מרגע הלידה ואילך אנחנו מאבדים: את הקירבה לאם, את האהבה להורה בן המין השני, את תחושת "אני כל היכול". עלינו לוותר על ציפיות מופרזות מן האהבה, מן הנישואין ומן הידידות. אנו נוכחים לדעת, בכאב ובצער, שכוח המשיכה שלנו מתפוגג, שאין לנו אפשרות לגונן על ילדינו בבגרותם וגם לא לקבוע הרבה במהלך חייהם ובאופיים. אנו נאלצים להתפשר עם חיים זוגיים לא מסעירים, עם חסרונות אצלנו ואצל הזולת. אנו תופסים שלא נקרא את כל הספרים, לא נעשה את כל המעשים, וכנראה גם נמות. (מתוך התקציר בגב הספר)”