“ספר שהוא חובה. כל קריאה בו, בפעם השנייה והשלישית וכל אלו שיבואו אחריה, יוצרת את התחושה שהעולם שבו אנו חיים קצת יותר מובן. הספר הוא ספר אוטוביוגרפי של ז'אן אמרי ומתייחס לתקופה של השואה. הוא מתאר בין היתר את החוויות שלו במחנה הריכוז. יחד עם זאת הוא מלא תובנות כלליות ורחבות יותר על החיים האנושיים. הדיון שלו בעינויים ובכאב, למשל, מחדד את ההבנה עד כמה כאב זו תחושה שלא ניתן באמת להעביר. כאב הוא לא ייחוד”

“האם אפשר לתת שישה כוכבים נוצצים ובוהקים? אפשר? זהו מסמך נדיר באיכותו על מצב האומה היהודית בפרק זמן נתון ולמעשה זוהי תקופה הרת גורל לעם היהודי באירופה ולא רק. יוזף רות שמשמש כעיתונאי בדומה לתיאודור הרצל. הוא נוסע במסגרת העבודה לערים אירופיות ופוגש את הקהילות היהודיות באותן ערים. מדובר בשנות העשרים המאוחרות של המאה העשרים, לאחר המלחמה העולמית הראשונה, ניצני התורה הנציונאל סוציאליסטית כבר מורגשי”

“אני שונאת שיחות חולין. אין בהן שום טעם. אני הולכת לאסוף את צביק מהגן, פוגשת איזו שכנה שלא פגשתי שנים, שלום שלום, מה נשמע, איך בלימודים? וזה העניין: אני יודעת בביטחון מוחלט, שהשכנה שלי חיה עד היום חיים שלווים מאוד גם בלי לדעת איך בלימודים, ואני בטוחה שהיא תוכל גם להמשיך לחיות חיים יפים ונוחים בלי המידע הנחוץ מאוד הזה. שנתה לא תוטרד בשאלה איך פפר מסתדרת עם עומס הקורסים. את התשובה שלי היא תשכח בעוד”

“אני מאוד אוהב את זיגפריד לנץ. כל ספריו שקראתי עד כה היו טובים מאוד בעיניי "השיעור בגרמנית" למשל הוא יצירת מופת לדעתי! לכן שמחתי כשנפל לידיי הספר הזה. ואכן לא התאכזבתי. לנץ הוא סופר מיומן שכותב כאן בגוף ראשון את מה שמספר הנס, שהוא בן למשפחה שחיה קרוב (תרתי משמע) למספנה בעיר נמל גרמנית. הוא מספר על ארנה (ARNE) מי שהיה אחיו המאומץ שמת. הוא היה ילד ונער מיוחד ויוצא-דופן הנס היה מבוגר ממנו אבל חל”

“ספר שהוא חובה. כל קריאה בו, בפעם השנייה והשלישית וכל אלו שיבואו אחריה, יוצרת את התחושה שהעולם שבו אנו חיים קצת יותר מובן. הספר הוא ספר אוטוביוגרפי של ז'אן אמרי ומתייחס לתקופה של השואה. הוא מתאר בין היתר את החוויות שלו במחנה הריכוז. יחד עם זאת הוא מלא תובנות כלליות ורחבות יותר על החיים האנושיים. הדיון שלו בעינויים ובכאב, למשל, מחדד את ההבנה עד כמה כאב זו תחושה שלא ניתן באמת להעביר. כאב הוא לא ייחוד”

“האם אפשר לתת שישה כוכבים נוצצים ובוהקים? אפשר? זהו מסמך נדיר באיכותו על מצב האומה היהודית בפרק זמן נתון ולמעשה זוהי תקופה הרת גורל לעם היהודי באירופה ולא רק. יוזף רות שמשמש כעיתונאי בדומה לתיאודור הרצל. הוא נוסע במסגרת העבודה לערים אירופיות ופוגש את הקהילות היהודיות באותן ערים. מדובר בשנות העשרים המאוחרות של המאה העשרים, לאחר המלחמה העולמית הראשונה, ניצני התורה הנציונאל סוציאליסטית כבר מורגשי”

“אני שונאת שיחות חולין. אין בהן שום טעם. אני הולכת לאסוף את צביק מהגן, פוגשת איזו שכנה שלא פגשתי שנים, שלום שלום, מה נשמע, איך בלימודים? וזה העניין: אני יודעת בביטחון מוחלט, שהשכנה שלי חיה עד היום חיים שלווים מאוד גם בלי לדעת איך בלימודים, ואני בטוחה שהיא תוכל גם להמשיך לחיות חיים יפים ונוחים בלי המידע הנחוץ מאוד הזה. שנתה לא תוטרד בשאלה איך פפר מסתדרת עם עומס הקורסים. את התשובה שלי היא תשכח בעוד”

“אני מאוד אוהב את זיגפריד לנץ. כל ספריו שקראתי עד כה היו טובים מאוד בעיניי "השיעור בגרמנית" למשל הוא יצירת מופת לדעתי! לכן שמחתי כשנפל לידיי הספר הזה. ואכן לא התאכזבתי. לנץ הוא סופר מיומן שכותב כאן בגוף ראשון את מה שמספר הנס, שהוא בן למשפחה שחיה קרוב (תרתי משמע) למספנה בעיר נמל גרמנית. הוא מספר על ארנה (ARNE) מי שהיה אחיו המאומץ שמת. הוא היה ילד ונער מיוחד ויוצא-דופן הנס היה מבוגר ממנו אבל חל”