ביקורת ספרותית על אוסטרליץ מאת וו.ג. זבאלד
ספר טוב

---

"What was it that so darkened our world? I don't know, dear, I don't know...

מחר.. מיד כשנתעורר, אאחל לך אושר מקרב לב, וזה יהיה כאילו אני מאחלת למכונה שלא מכירים את המנגנון שלה פעולה חלקה. אתה לא יכול לומר לי.. למה אי אפשר להתקרב אליך?"

אוסטרליץ הוא ספר על הדחקה והמחיר הכבד מנשוא שהיא גובה מהאדם. שני ידידים שמכירים במקרה באולם המתנה של תחנת רכבת, נפגשים לאורך שנים בכמה ערים באירופה, מבקרים באתרים אורבנים שונים ומדברים, בעיקר על אדריכלות. לאט לאט נפתח הגיבור החיישן, ומגלה למספר את תולדות חייו העגומים. אחד מניצולי מבצע ה"קינדר-טרנספורט" שהציל עשרות אלפי ילדים יהודים ולא ארים אחרים מציפורני הנאצים, אוסטרליץ גדל אצל זוג חשוך ילדים, כומר שתקן ואשתו, בעיירה קטנה בווילס, כשעברו נמחק ממנו לחלוטין. האם אפשר לצאת בשלום מבחינה נפשית מתנאי גידול כאלה? על פי זבאלד- כנראה לא. למעשה, כבר בתמונה הראשונה של הספר הוא מדמה את הגיבור הממתין עם כמה אנשים בודדים נוספים באותה תחנת רכבת שנשטפת באפלת הדמדומים ל"אחרוני בניו של עם שהצטמק, שגורש ממולדתו או שאבד ואיננו, ומפני שרק הם שרדו מכל בני עמם, יש להם אותה ארשת אומללה כלחיות בגן החיות".
בתוך הכתיבה המרוחקת ומנוכרת מעט בפני עצמה, מבליחים כמה קטעים מטלטלים באמת (ביניהם אלה שצוטטו לעיל) בהם יוצא סוף סוף הכאב לאור והדברים נאמרים בישירות. שלא במקרה, הם נאמרים כאשר כבר מאוחר מדי- על סף המוות, או הפרידה הסופית. זה אינו ספר שואה שגרתי, ועם זאת הוא מדכא בדרכו שלו.
התרגום של יונתן ניראד יפה מאוד.

» ביקורות נוספות של עמית לנדאו
» ביקורות נוספות על אוסטרליץ