דורותיאה (או בריינדל) מנדלסון, היא הבת של מנדלסון היקר והמוכר, האחד שאני כמעט ולא מכיר אבל עדיין כשמזכירים את השם שלו לידי, עם תחושת הסקרנות גם נטועה איזו מין תחושה שלילית של "אסור" מה שעוד יותר מגביר את תחושת הסקרנות. אז כשראיתי שיש לו בת שפירסמה רומן (או לאוהבי הטייטלים: הסופרת היהודייה הראשונה שפירסמה רומן) ושהיא גם המירה את דתה, הדחף לקנות את הספר היה מהיר וברור.
אז דורותיאה, הבת של אחד מאבות תנועת ההשכלה, חותנה בסוג של בעל כרחה בגיל צעיר עם בנקאי יהודי ונולדו להם 4 ילדים (כאשר רק 2 שרדו, וגם הם המירו את דתם ונהיו לציירים). חיי הנישואין שלה לא עלו על מי מנוחות, ומפה לשם הכירה סופר גרמני בשם פרידריך שלגל, והחליטה להתגרש מבעלה היהודי. ההחלטה הזאת עלתה לה הרבה: חלק גדול מהמשפחה שלה ניתק איתה קשר, והבסיס הכלכלי שלה נפסק. הצמצום היה חלק מהמניעים שלה לנסות לכתוב רומן, שאותו היא כתבה בהצלחה אחרי הרבה עיכובים. לקח לה זמן להינשא מחדש לאהוב ליבה ולהתנצר, שהרי חלק מהסכם המשמורת על הילד שלה כלל את זה שהיא לא תינשא מחדש.
בסוף היא המירה את דתה (או פחות דרמטי- התנצרה) לזרם הפרוטסטנטי, התחתנה ואז התנצרה שוב היא ובעלה הפעם לזרם הקתולי.
הדבר העיקרי שהביא אותי לגשת אל הספר הזה כאמור היה העובדה שהבת של מנדלסון כתבה אותו.
אז התחלתי לקרוא אותו, וכבר התחלתי לשכוח את זהות הסופרת או הקשר אליה, ונכנסתי לסיפור.
הסיפור מאוד פשוט, פלורנטין (שלא ידעתי עד עכשיו על מקור השם הזה), הרפתקן איטלקי שיוצא למצוא משמעות במהלך הנדודים שלו מחליט ללכת לאמריקה ולהצטרף לשורות הצבא, רק שבאמצע הדרך בגרמניה הוא מציל במקרה איזה רוזן, שמוקיר לו תודה ומשכנע אותו להגיע קצת אל הטירה שלו. פלורנטין מסכים, ועד מהרה הוא מתחבר בקשר חברי עמוק אל הבת של אותו האציל ואל החתן שלה. לאט לאט הוא מספר על קורות חייו, כולם מתאהבים בו, הוא עוזב באיזה שלב לטירה אחרת והופ נגמר הסיפור.
הספר כולל המון סיפורי משנה, ויש לו אווירה מאוד אגדתית כזאת, כמעט באתי לכתוב שזה קצת "האלכימאי" בסגנון אבל לא רציתי להעליב וכי זה לא דומה בכלל, אלא רק תחושה שלי שהרגשתי אצל שניהם.
הסיפור קורה על רקע התקופה שלפני המהפכה הצרפתית, והכל קורה בגרמניה של אירופה דאז. האווירה מאוד רגועה וציורית, וזאת הסיבה ששמתי את הסיפור הזה במסגרת של "פשוט". הוא לא מהיר ולא מתרחש על רקע בלאגן ורעשים, ואם להתעלם רגע מכל ההבחנות הגדולות שמאפיינות את הקריאה כשברקע ידועה זהות הסופרת - מדובר בספר טוב מאוד, שלמרות שהז'אנר לא כוס התה שלי, הצלחתי להישאב ולשכוח את דמות הסופרת. כי, סליחה, כשניגשתי לקרוא לא חשבתי על איך גברת דורותיאה חשבה לבטא את מעמד האישה ואיך היא הביאה לידי ביטוי את הכתיבה שלה כאישה - הדבר היחיד שאולי סיקרן אותי בספר זה העובדה שהיא המירה את דתה (יהודים עם קונפליקטים זה תמיד טוב) אבל גם זה לא היה, ולי נשאר את התוכן המזוקק שקורא ממוצע יכול לגשת אליו.
אז אני מברך על התנועה של לתרגם ספרים שכאלה לעברית (יונתן ניראד, זכרתי שהוא מתרגם מעולה), ומברך גם על כל הנספחים ואחרית הדבר שבתום הקריאה נתנו לי אתנחתא נוחה ומסודרת על הסופרת ועל רקע התקופה.
מדובר בספר מאוד זורם ונחמד, אבל חסר ריגושים ותהפוכות. יש בו גם מטען חקרני לאוהבי הדמויות שמאחורי הספר, ואני מאמין שכל אחד יכול למצוא בו נחמה טובה.
