למה זקוק בן אדם בימי קיץ לוהטים אלו? לנופש? לצאת מהשיגרה?
להפוך לתייר לכמה שעות, ימים, שבועות?
להתרענן בשיט בסירה עם כמה חברים טובים?
לשוט על פני נהר לכל מיני אתרים מקומות חדשים וישנים
שהכרנו כבר או נכיר לראשונה?
לסחוב בסירה חצי בית 3 חברים וכלב ?
ובעיקר לחוות הרפתקאות שונות משונות ודמיוניות ממוחו הקודח
של הסופר ג'רום ק. ג'רום.
אז אם חשקה נפשכם הלוהטת עייפה וחבוטה מתלאות היום או השבוע. או

יש לי רשימה של ספרים שעושים טוב על הלב. "שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)" ראוי להיות מוצג בראש הרשימה. את הספר הזה קראתי במקומות קודרים למדי והוא האיר לי את המסדרון המדכא של המוסד לביטוח לאומי, את חדר ההמתנה הרועש של חדר המיון ברמב"ם ואת הכיסא החצי שבור במשטרת התנועה בעירי (אידיוט אחד חשב שלעצור ברמזור אדום זו המלצה).

ג'רום קלפקה ג'רום (כבר השם שלו נשמע כמו משהו שלקוח מהומורסקה) חי בתקופה וכתב על ה

איזה ספרים שורדים את השנים, ואפשר לקרוא אותם 50, 100, 200, 500 שנים אחרי שנכתבו? לדעתי התשובה היא - ספרים שמנסחים התנהגויות ורגשות שהם אוניברסאליים, ולכן על זמניים. וכשאני אומרת "שורד את הזמן" כוונתי - אפשר לקרוא אותו היום ולהנות ממנו כמו בזמן בו נכתב. והספר הזה הוא מהסוג הזה. הוא פורסם ב 1889, הפך מיד לרב מכר היסטרי, נמכר במליון עותקים וזכה לתואר "הספר המצחיק ביותר בעולם" (אבל זיכרו שבעיני אנגלים

בתור היפוכונדר מאובחן יתכן והתרופה הטובה ביותר בשבילי היא שייט על התמזה, וכבר כמעט והזמנתי כרטיס כשנזכרתי שפאבים אנגליים אינם כוס התה שלי והעונה היא קרה מדי למשימה. אנסה את שביל ישראל למקורות הירקון במקום .
זהו ספר בן 130 שנה על מדינה טרחנית באחת מתקופותיה הטרחניות ביותר ולמרות זאת ( ויש יאמרו בגלל זה ) מצליח להיות עדין רלוונטי ולהצחיק באמת דבר שלא הרבה סופרים יודעים לעשות היום.
קשה לי להפריד בה

מכל הספרים בעולם, 'שלושה בסירה אחת' הזכיר לי דווקא את 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה'. בשני הספרים העלילה משמשת בעיקר רקע לאנקדוטות משעשעות.
כך תיאר זאת המתרגם, <mark>דני קרמן</mark>: "...האיכויות הדקות של הספר, אלה שמבוססות על "אנדרסטייטמנט" אנגלי ועל ה-Subtlety (מה שנקרא אצלנו 'סובטיליות'), אותו סוג מסויים של הומור ושנינות שלא קיים בתרבות העברית."

בתוך ההומור העוקצני מסתתרת ביקורת חברתית, יחד עם הבחנות מדוייקות

לכל מי שלא הצליח לצלוח את ההומור הבריטי המיושן של הספר: השילוב בין שפתו המודרנית של המתרגם <mark>דני קרמן</mark> לבין ההומור התקופתי הוא אכן אנארכוניסטי ובלתי מצחיק. ליבי ליבי לכם שנפלתם על המהדורה המוערת ותקוותי שעדיין לא מאוחר מידי עבורכם ליהנות מהתרגום המופתי, המצחיק ובעיקר- התואם את רוח ההומור בספר ותקופתו, של יאיר בורלא בהוצאת כתר.

שאפו, קרמן, על ההערות והמסלולים, אבל, ברצינות-זה מצחיק אותך ככה..? מה

מסתבר שאף פעם לא מאוחר מידי לקרוא ספרים שיצאו לאור לפני בערך 120 שנה...
"שלושה בסירה אחת" ראה אור לראשונה ב-1889 ונחשב עד היום לאחד הספרים המצחיקים בעולם.
הגעתי לספר אחרי שהתייעצתי עם החברים בפורום ספרים וספרות לגבי ספרים משעשעים. הסברתי להם שאני עומדת לעבור ניתוח ושאני הולכת להיות מרותקת למיטה ודי מצוברחת ושאני מחפשת משהו לצחוק איתו (או לפחות לחייך). נזכרתי שאחי הגדול היה מטורף על הספר הזה ואפי

בואו נפתח את הנושא - ספרים מוערים. בשנים האחרונות יוצאים מחדש לאור ספרי מופת בתוספת הערות בגוף הספר. במקרה זה, מדובר בהערות פרי עטו של <mark>דני קרמן</mark>, לונדונופיל מושבע שמכיר היטב את תוואי התמזה ואף כתב תריסר הצעות למסלולי טיול לאורך הנהר, החותמות את הספר. 256 ההערות של קרמן כתובות לצד הטקסט, באופן שמאפשר קריאה שלהן מבלי לדפדף קדימה ואחורה. עוד לא החלטתי מה דעתי על הפורמט הזה. אין ספק שצירוף ההערות יש בו

בוקר חורפי אחד, לפני הרבה מאוד שנים, בארוחת בוהריים, מישהו העלה את התובנה שיש לנו תמונות של נוף ומקומות יפים מכל הארץ, אבל אין לנו אפילו תמונה אחת מעירנו, קריית גת. 'מה כבר יש לצלם כאן?' הייתה התגובה, חשבתי קצת ואמרתי שאפשר לצלם את הנחל. 'הוא יפה עכשיו' הוספתי. הנחל הוא נחל לכיש שחוצה את קריית גת, יבש לגמרי בקיץ אבל בחורף הוא לא מבייש אף נחל אחר בארץ. קצת צחקוקים ודיון של כן או לא, אבל לבסוף יצאנו