הידע שלי בנושא דת הוא שטחי ומפוזר. כחסרת שורשים דתיים לחלוטין (טוב, כמעט לחלוטין - גם לי כמו לכולם יש איזה סבא-רבא-רבא שהיה רב חשוב בזמנו. לפי מספר הרבנים החשובים הנמצאים בשושלת המשפחתית של כולם, נוצר רושם שמהמאה ה - 19 ואחורה לא היו יהודים פשוטים. רק רבנים חשובים...) אני מכירה כמה כללים בסיסיים הנוגעים לדת היהודית - בדרך כלל, לצערי, איסורים. על דתות אחרות אני, כמובן, יודעת עוד פחות. הסיפור הזה בו

תצפית עבר.
איך הרעיון הזה מסקרן אותנו. מסע בזמן, צפיה בעבר, לחזור אחורה...
כמה ספרים נכתבו על הנושא, פרדוקסים דוסקסו לעייפה.
העבר, ההיסטוריה, מרתקים אותנו. הניסיון הזה להסתכל אחורה, להבין, לדעת מה היה ואיך היה.

היום אני יודעת שהסבים והסבתות שלי - הם היו תצפית העבר שלי.
הם היו החלון דרכו הצצנו לעבר, למה שעוד שניה יהפוך להיסטוריה רשמית.
אבל בזמן הכי טוב לשמוע מהם, לתצפת דרכם על העבר, כשהם עו

****


וואלה, לא יודע למה קשה לי לכתוב ביקורת על הספר הזה. התחלתי משהו כבר חמש פעמים וכל פעם מחדש זה נראה לי מאולץ. ניסיתי ללכת בכיוון האפוקליפטי - כי יש כזה, ואתם יודעים שאני ואפוקליפסות זה ככה (מצמיד שתי אצבעות) - אבל גם זה לא אכל. ראסמי, כשאני חושב על זה, נמאס לי לכתוב על אפוקליפסות. תגיעו לבד לסוף העולם. אני עם זה גמרתי.

אבל האמת היא שזה ספר מעניין. בני האדם מהעתיד מגלים שמשאבי כדור הארץ

הצל של ההגמון מספר על קורותיו של בין אחרי מה שמתרחש בספר המשחק של אנדר ובספר הצל של אנדר. הסיפור מתחיל כשבין נמצא כבר חזרה בכדור הארץ (המשך הספרים) והוא נדרש ליכולותיו וכוחותיו כדי להמשיך להיות מי שהוא, בצורה הכי טובה, האדם שמספק זרז לתהליכים הגדולים שצריכים לקרות בעולם. בין נקלע לעימותים בין דמויות מעברו ובמיוחד נאבק באשיל המרושע, והוא מנסה ליצור לעצמו אפשרויות כמו שהוא יודע לעשות. בין מסתובב בעו

ואוו, ואוו, ושוב פעם ואוו, זהו אחד מהסיפורים המעולים, המרתקים, המרגשים, והדהימים שקראתי. אני חוזר לעולם של אנדר אחרי 5 שנות הפסקה. גם מכיון שלקח לי זמן למצוא את החמשייה של בין, וגם משום שהמקום שלי בחיים לא אפשר לי לשקוע בקריאת ספרים עקבית וחששתי להתחיל סאגה של חמישה ספרים עד עכשיו. אבל לאחר מספיק זמן שבו לא קראתי משהו שתפס אותי חזק, החלטתי לעשות את הדבר האהוב עלי, ללכת לספרייה (הפרטית שלי) ולבחור

במסווה של סיפור מרתק, סקוט קארד פורש בספר הזה את משנתו הפילוסופית. הסיפור עוסק בכדור הארץ שאחרי 100 שנים של אי שקט וזעזועים, ומאות שנים של ניצול משאביו עד היסוד והרס סביבתי מקיף, מנסה לייצב את האוכלוסייה המעטה שנשארה בו ולשקם את ההרס שפגע בקרקע, ביכולת לגדל מזון וביכולת להאכיל את האוכלוסיה המעטה ששרדה. חלק מהשיקום עוסק בשיקום הידע ההיסטורי של האנושות, ומכשיר המאפשר צפייה בעבר נמצא בשימוש. המדענים

חייזירים זה איכסה. זה מה שלמדתי מסרטי מד"ב שבעלי מרבה לצפות בהם. פעם הלכתי איתו לאחד מסרטי מלחמת הכוכבים וספרתי את כל המנורות שהיו באולם (לרוחב ולאורך... חמישים פעם). זה היה מזמן, כשרק התחתנו... עכשיו הוא הולך לסרטים כאלה עם חברים ושלום בית שוכן בביתנו. מד"ב לא מדבר אלי, פנטזיה עוד פחות והאמת היא שגם אפוקוליפסות הן לא כוס התה שלי. אני מוכנה לחיות בשלום עם אלגוריות (חוות החיות, האמן ומרגריטה וכו'),

אתם מכירים את ההרגשה שמתחילים לקרוא ספר בלי שום ציפיות ואחרי מספר עמודים הפה נפער בתדהמה מגודל הכישרון, ואתה יודע שתצטרך לכל הפחות קריאה נוספת כדי להעריך את מה שקראת? זה מה שקרה לי עם הספר הזה.
קניתי אותו סתם, בלי סיבה: 8 סיפורי מדע בדיוני של סופר שמעולם לא שמעתי עליו ומסיבה טובה: שמונת הסיפורים האלה הם כל מה שהוא פרסם עד כה. ספורו הראשון זכה ב"נביולה" היוקרתי וכל הסיפורים הנוספים זכו לפחות במועמ

בואו נעשה את זה קצר ולעניין: מזמן כבר לא השתעממתי ככה מספר, וזה לא הוא, זו אני. אני פשוט הקורא הלא נכון עבורו. מי שלא מתעניין ולא מכיר דמויות וסיפורים מהמיתולוגיה הנורדית, אין לו הרבה מה לחפש כאן. זה כמו לצפות בפארודיה על משהו שמעולם לא ראית. עלילת הספר עוסקת בכל מיני אלים וגיבורים מיתולוגיים שמתוסכלים מכך שבאמריקה המודרנית כבר לא סוגדים להם ולא זוכרים אותם, והם מנסים להתארגן כדי לנצח את האלים הח