ביקורת ספרותית על הצל של אנדר - הצל של אנדר #1 מאת אורסון סקוט קארד
ספר מעולה

---

חייזירים זה איכסה. זה מה שלמדתי מסרטי מד"ב שבעלי מרבה לצפות בהם. פעם הלכתי איתו לאחד מסרטי מלחמת הכוכבים וספרתי את כל המנורות שהיו באולם (לרוחב ולאורך... חמישים פעם). זה היה מזמן, כשרק התחתנו... עכשיו הוא הולך לסרטים כאלה עם חברים ושלום בית שוכן בביתנו. מד"ב לא מדבר אלי, פנטזיה עוד פחות והאמת היא שגם אפוקוליפסות הן לא כוס התה שלי. אני מוכנה לחיות בשלום עם אלגוריות (חוות החיות, האמן ומרגריטה וכו'), אבל באמת שאל תדברו איתי על חייזרים שהולכים להרוס את האנושות. עד שפגשתי את "הצל של אנדר".

החייזרים אכן רוצים להשמיד את האנשות, אבל החייזרים הם לא העיקר ולשמחתי הם גם לא מככבים בספר הזה. אמנם הם מוזכרים לא מעט, אבל העיקר הם בני אדם והיחסים ביניהם. ילדים הם נושא מרתק, נושא שנוגע לכל אחת ואחד, ילדים קטנים עם מוחות גדולים מעניינים שבעתיים. מה קורה כשמקבצים ילדים גאונים, העילית שבעילית במקום סגור, מנותקים מהעולם החיצון ומההורים ומנסים להפוך אותם למבוגרים אחראיים תוך שנים או חודשים ספורים? האם האגו משתלט או שמא המטרה המשותפת והאינטליגנציה הגבוהה גוברים על האופי האנושי?

לא קראתי את "המשחק של אנדר", לכן בין, הילד הקטן ביותר בבית הספר ללחימה שהוא גם הגיבור הראשי של הספר הזה מעניין בעיניי הרבה יותר מאנדר. התהליך שהוא עובר מאז מאבקי השרדות ברחובות רוטרדאם עד להפיכתו למפקד מוכשר הוא לא פחות ממרתק.
זו פעם שנייה שאני בוכה בפרק האחרון של הספר בגלל ילד קטן. הראשון היה אוזפה של אלזה מורנטה, השני הוא בין של אורסון סקוט קארד. הסיבה לדמעות שונה, אך הרגשת הריקנות והצער בשל העובדה שהספר נגמר דומה מאוד.

המד"ב בספר עדין מאוד, עד לא מורגש כמעט (בעיניי לפחות). הכל חוץ מהחייזרים לגמרי מתקבל על הדעת ובעוד מספר לא רב של שנים, אני מאמינה שהיכולות הטכנולוגיות המתוארות בספר תהיינה אפשריות לגמרי והוא יהיה מד"ב לא יותר מז'ול וורן.

ממולץ לכל מי שחושש ממד"ב ובכל זאת רוצה לטעום מהסוגה.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על הצל של אנדר - הצל של אנדר #1