“הספר השלישי בטרילוגיית מארג פיונאבאר הוא עוד מאותו דבר. מי שנהנה מהסדרה עד כה ייהנה גם מהפינאלה הראוי. מי שלא נהנה, הספר השלישי לא משתפר מעבר לשני. לדעתי הוא אפילו מעט פחות טוב, אם כי יותר טוב מהראשון.
בצד החיובי, למי שעדיין לא הבין את הנושא המרכזי של הסדרה אין שום דרך לפספס את זה. קיי לוקח את נושא הבחירה עד לקצה ומדגיש את התמה העיקרית – לא משנה למה נועדת, משנה מה אתה בוחר לעשות. הכלל הזה מוכל על כולם, בני אנוש, חצי אלים ואלים כאחד. אני חושב שהמחבר עשה עבודה טובה בחקר המושג הזה לעומק ובזה הוא מדגים את העובדה שפנטזיה יכולה לעסוק בנושאים חשובים תוך כדי בידור, ובזה אולי יתרונה. אני חושש שכל הקונספט קצת מוסט בגלל מה שהייתי קורה לו "טריק מפוקפק" בשיא הספר.
מה שמביא אותי להערה העיקרית שלי על הספר הזה – הטקסט שלאחר השיא. ההשאלה מטולקין ברורה לאורך כל הטרילוגיה, אבל דבר אחד שבאמת היה מיותר להשאיל הוא הסוף המתמשך עד אינסוף. אני מבין ומעריך את הצורך לקשור את כל הקצוות (והם בעיקרון נקשרים), אבל עד לשלב הזה קיי הצליח להיות טולקין, אבל הדוק יותר, וחבל שלא נשאר כך.
אני נותן לספר 3.5 כוכבים מתוך חמישה, מעוגל למטה, אם כי באותה מידה אפשר היה לעגל למעלה.”

“טולקיין עשה את זה טוב יותר.”