“# ספרי מתח העוסקים באדם מן הישוב, שנקלע שלא בטובתו למערבולת המאיימת להשמיד אותו ואת כל הקרובים אליו, פופולאריים גם אצל קוראים שאינם אוהבים במיוחד ספרי מתח. קל לקורא לדמיין את עצמו בסיטואציה שמתאר הסופר, ללא בלשים מקצועיים – רק אדם רגיל שלא מבין מה נפל עליו. יש כמה סופרים שהתמחו בסוג הזה של סיפורים, וברקלי – שזה הספר הראשון שלו שאני קוראת – מצליח לכתוב היטב ולגרום לקוראת להימתח ובו-זמנית להשתכנע ש”

“לינווד ברקלי ואני ידידים טובים מאוד. סביר להניח, שאם הייתי פוגשת אותו על המדרכה באוקוויל, מקום מגוריו, הוא לא היה יודע מי מקדימה לו שלום נלהב ומסמיקה כמו מעריצה בת עשרה, אבל כל הסופרים, כמו סלבריטיז אחרים, נורא אוהבים להיות מזוהים. בכל פעם שספר שלו יוצא לאור, אני קונה אותו במוקדם או במאוחר. (בואו נודה על האמת, יותר במוקדם מאשר במאוחר). אני אוהבת את הסגנון שלו. בלש לא בלש, סתם גבר פרברי נחמד שנק”

“ספר מתח מורכב ממשולש גיבורים שאינו שווה צלעות. קודקוד אחד הוא הבלש, השני הוא הקורבן והשלישי הוא הרוצח. בכל ספרי המתח, כמעט ללא יוצא מן הכלל, תפקיד הגיבור הראשי שמור לבלש. שני התפקידים האחרים, של הרוצח ושל הקורבן, מקבלים תפקיד מינורי ובכך חוטא הסופר לא פעם לאיכות היצירה. קורבן בעל דמות עגולה, מובנת ומעוררת אמפתיה, גורמת לקורא לרצות בתפיסת הרוצח ובפתרון התעלומה, הרבה יותר מאשר איזו גווייה נטולת”

“סיכום: במילה אחת: התאכזבתי. בשלוש מילים: התבאסתי על עצמי. בעשרים ואחת מילים: קראתי עד הסוף. למרות ולמרות. כי הכתיבה (והתרגום) יפים וכי הסיפור האנושי והמשפחתי משכו אותי להמשיך לקרוא ולהמשיך לגלות מה יהיה. למה? ככה - א. התאכזבתי: כי קראתי ואהבתי את הספרים האחרים של פ' סיימונס. כי את פרש הברונזה ואלכסנדר וטטיאנה - מאוד, מאוד, מאוד, אהבתי. וציפיתי. כי אני אוהבת רומנים היסטוריים משולבים בס”

“# ספרי מתח העוסקים באדם מן הישוב, שנקלע שלא בטובתו למערבולת המאיימת להשמיד אותו ואת כל הקרובים אליו, פופולאריים גם אצל קוראים שאינם אוהבים במיוחד ספרי מתח. קל לקורא לדמיין את עצמו בסיטואציה שמתאר הסופר, ללא בלשים מקצועיים – רק אדם רגיל שלא מבין מה נפל עליו. יש כמה סופרים שהתמחו בסוג הזה של סיפורים, וברקלי – שזה הספר הראשון שלו שאני קוראת – מצליח לכתוב היטב ולגרום לקוראת להימתח ובו-זמנית להשתכנע ש”

“לינווד ברקלי ואני ידידים טובים מאוד. סביר להניח, שאם הייתי פוגשת אותו על המדרכה באוקוויל, מקום מגוריו, הוא לא היה יודע מי מקדימה לו שלום נלהב ומסמיקה כמו מעריצה בת עשרה, אבל כל הסופרים, כמו סלבריטיז אחרים, נורא אוהבים להיות מזוהים. בכל פעם שספר שלו יוצא לאור, אני קונה אותו במוקדם או במאוחר. (בואו נודה על האמת, יותר במוקדם מאשר במאוחר). אני אוהבת את הסגנון שלו. בלש לא בלש, סתם גבר פרברי נחמד שנק”

“ספר מתח מורכב ממשולש גיבורים שאינו שווה צלעות. קודקוד אחד הוא הבלש, השני הוא הקורבן והשלישי הוא הרוצח. בכל ספרי המתח, כמעט ללא יוצא מן הכלל, תפקיד הגיבור הראשי שמור לבלש. שני התפקידים האחרים, של הרוצח ושל הקורבן, מקבלים תפקיד מינורי ובכך חוטא הסופר לא פעם לאיכות היצירה. קורבן בעל דמות עגולה, מובנת ומעוררת אמפתיה, גורמת לקורא לרצות בתפיסת הרוצח ובפתרון התעלומה, הרבה יותר מאשר איזו גווייה נטולת”

“סיכום: במילה אחת: התאכזבתי. בשלוש מילים: התבאסתי על עצמי. בעשרים ואחת מילים: קראתי עד הסוף. למרות ולמרות. כי הכתיבה (והתרגום) יפים וכי הסיפור האנושי והמשפחתי משכו אותי להמשיך לקרוא ולהמשיך לגלות מה יהיה. למה? ככה - א. התאכזבתי: כי קראתי ואהבתי את הספרים האחרים של פ' סיימונס. כי את פרש הברונזה ואלכסנדר וטטיאנה - מאוד, מאוד, מאוד, אהבתי. וציפיתי. כי אני אוהבת רומנים היסטוריים משולבים בס”