“ספר הביכורים "מכתב שנשכח" הוא A PIECE OF CAKE, שמורכב משתי שכבות. שכבה תחתונה שייכת לשנת 1939 בברטניה ושכבה עליונה לשנת 1973. שתיהן ביחד שוקולד וניל מעניקים משוב נפש לעוגה הזו.

זהו ספר מרגש ומטלטל על אהבה כנה, טעויות, החמצות ואופציות לתיקון ואם אפשר לתקן בכלל...

הסיפור מתחיל בפרולוג ואני ממליצה לחזור אליו בתום מלאכת הקריאה.

טינה קרייג כורעת לעקור עשבים שוטים בגינתה כשידה הקטנה של נכדתה החליקה לידה...
"מה את עושה סבתא?"
"אני מנכשת את העשבים האלה."
"למה?"
היא חשבה על כך לרגע "כי הם לא שייכים הנה."
אז לאן הם שייכים?"
"הם סתם עשבים, חמודה, הם לא שייכים לשום מקום."...
ואז נכדתה הנבונה ענתה: "זה לא כל כך יפה. כל דבר שייך לאיזשהו מקום." משהוחזרו העשבים השוטים למקומם דבר נוסף הטריד את נכדתה: "סבתא? איך את וסבא נפגשתם?"

מכאן ואילך מתחיל סיפור ארוך המורכב מחלקים ופרקי חיים.

הסיפור מתחיל ב-1973. טינה קרייג נישאה לריק. היא הייתה בטוחה שנישאה לאביר על הסוס הלבן. אך מהר מאוד המציאות טפחה על פניה. כבר בליל הכלולות היא זכתה לנחת זרועו. ההתנצלות הגיע יום למחרת עם זר פרחים, ורק הפתק שהוסתר בין הפרחים, ונעלם מעיניו של ריק הסגיר, שהפרחים הללו לא בדיוק נרכשו מכספו.

ברוב שעות היום, טינה שהייתה ללא משפחה משלה, השקיעה בעבודתה, ובסופי שבוע התנדבה בחנות לבגדים משומשים. עיסוקיה מילאו את שעותיה, וכך הרחיקה את עצמה מריק שהתגלה כמהמר, אלכוהוליסט, כוחני, שקרן ובטלן.

כל איומיה על נטישת הבית לא החזיקו מים, ובכל פעם ההתנצלות והחרטה מצדו של ריק חזרו כמנטרה.

באחד מימי העבודה בחנות בו התנדבה, התקבלה שקית בגדים, ובעת פינוייה טינה מצאה בכיס של הז'קט, מעטפה מבוילת ללא חותמת שמשכה את תשומת ליבה. בתוך המעטפה נמצא מכתב שנכתב על ידי בילי לכריסטינה ב-4.9.1939 במנצ'סטר. על פי תוכן המכתב ניתן להבין שבילי נשלח לחזית, הוא מתנצל על התנהגותו, ומבטיח להיות אב טוב לילד שייוולד. (עמוד 43)

באותם ימים כמו באירופה גם בריטניה מצויה במלחמת העולם השנייה. הבריטים היו בפאניקה ולא האמינו שתהיה עוד מלחמה לאחר המלחמה הגדולה. הם חששו מתקיפה אווירית ונשאו עימם לכל מקום מסכות גז (עמוד 78).

טינה הרגישה כפולשת לאזור אינטימי, ומאידך סקרנותה לא עמדה לה. היא חפצה להבין מדוע המכתב לא נשלח, ומי עומד מאחורי הדמויות הללו, שיכול להיות שאם המכתב היה מגיע ליעדו, הוא היה משנה את מסלול חייהם.

טינה קרייג יוצאת למסע משלה, כדי להסיח את דעתה מריק, הרובץ כל היום במיטה ובדרך כלל לא בפוקוס. מכאן ואילך, הסיפור של בילי וכריסטינה מתגלגל לסיפורה של טינה קרייג. האם טינה הצליחה לאתר את כריסטינה, ולמסור לה את המכתב, גם אם באיחור של שלושים שנה?

קתרין יוז מגוללת בפני הקורא שתי תקופות: 1939 מול 1973 בבריטניה, לרבות השינויים החברתיים, הערכים והנורמות החברתיות, ובמיוחד מעמדה של האישה בעיני החברה.

הדמויות המאכלסות את הסיפור מורכבות, ריאליסטיות ואותנטיות. העובדות ההיסטוריות שטופטפו לעלילה, מצליחים להאיר על התקופה קימעא, אך הם אינם לב ליבו של הסיפור אלא נייר העטיפה בלבד.

היו קטעים שכעסתי על טינה. הכיצד היא ויתרה והאמינה לריק? לעומת זאת, לא יכולתי להיות שיפוטית כלפיה במיוחד לאור התקופה. ככל שהתקדמתי בקריאה טינה משתנה לנגד עיני הקורא. בדידותה המשפחתית והטרגדיה שחוותה, מחשלת אותה והיא הופכת לאישה עוצמתית, ומחוסנת שדבקה במטרותיה.

סיפורה של טינה פורט על נימי הלב. החשיפה לסיפורה האישי ולדמויות הנוספות, הופכת את הקריאה לדהירה ברכבת הרים. אני נשאבתי לסיפור ולא יכולתי להניח את הספר מידיי.

הסיפור סוקר מנעד נושאים: עובדות היסטוריות, מערכות יחסים, אהבה, יאוש, בגידה, אמינות, טרגדיות, שמחה, צער ויש גם תקווה ואור בקצה המנהרה.

זהו סיפור עם דמויות מרתקות במיוחד על שתי נשים: טינה וכריסטינה שהכאב נשזר בחייהן ולדעתי רק התקווה חיברה ביניהן.

אני מודה, שהדפים עברו לי מצד לצד מבלי להרגיש, והותירו בי סיפור לאורך זמן.

בסוף הספר קתרין מכבדת את הקורא באפילוג... כריסטינה אולי החמיצה אך הרווח היה כולו של טינה/כריסטינה...

ספר נפלא שנגמע בשלוק אחד.

מומלץ בחום.

לי יניני

מודן, הוצאה לאור, פרוזה תרגום, 307 עמודים, 2018”

“טינה וכריסי - כריסטינה - שתיהן בעלות שם אחד שהגורל מפגיש אותן. טינה, אשה צעירה שמצאה את כריסי, אשה מבוגרת עם היסטוריה קשה בחייה. ספר נחמד עם סוף ברור מאליו.”

“סיפור מקסים וסוחף המתרחש בבריטניה, ב- 2 צירי זמן שונים,
האחד מתרחש בשנת 1939 והשני, בשנת 1973.
טינה קרייג מתנדבת בחנות צדקה לבגדים משומשים.
יום אחד היא מוצאת מכתב בכיס חליפה ישנה שנמסרה לחנות הצדקה שלה.
טינה מחליטה לפתוח את המעטפה הסגורה שהייתה אמנם מבוילת, אך לא הייתה עליה חותמת,
דבר המעיד שכנראה המכתב מעולם לא נשלח.
תאריך המכתב הינו 1939, ימי מלחמת העולם השנייה.
בילי, בחור צעיר כותב מכתב לאהובתו כריסי.
מכתב רב משמעות שללא ספק היה משנה את חיי שניהם.
טינה תוהה מדוע המכתב מעולם לא נשלח ולמרות שעברו כ-34 שנים
היא מחליטה לחפש את כריסי ולמסור לה את המכתב שהיה מיועד לה....
היא מתחילה בעבודת בילוש שעוזרת לה לשכוח את בעלה, ריק, טיפוס שתיין ואלים
ונסחפת לגילוי מרתק...
מומלץ בחום.”

“גלגולו של מכתב שחרץ גורלות ושינה את נתיב חייהם של גיבורי הספר. כריסי היא בחורה אנגליה צעירה בת לרופא בעל שם ולאימא מילדת. מילדות היא מסייעת להוריה בעבודתם. היא חיה תחת משטר נוקשה של אביה בתקופה בה נשים מהוגנות לא נכנסות להריון מחוץ למסגרת הנישואים. כרסיטי מתאהבת בבחור כריזמטי ויפה תואר אשר כמו בכל טלנובלה טובה אביה הקפדן מתעב ויעשה ככל יכולתו כדי להפריד בין השניים. כריסי נכנסת להריון ואז מתחילה המלחמה! המלחמה,תעתועי הגורל ואביה האכזרי של כריסטי טורפים את הקלפים ומשנים את גורל סיפור אהבתם של השניים.

השנים חולפות וטינה,אישה צעירה שגורלה אינו שפר עליה מגלה במקרה את המכתב שלא נשלח ונשכח. נסיבות חייה העגומות וסקרנותה גורמים לה לצאת למסע אחרי הסיפור שמסתתר מאחורי המכתב במטרה להשיבו לבעליו. הקלפים יטרפו בשנית ואולי הפעם לטובה.

כחובבת טלנובלות (ז'אנר שמשום מה יצא לו שם רדוד) התחברתי לספר ולסיפור. להחמצות וההזדמנויות שלא מומשו. לטעמי אלה מבניכם שאינם חובבי ז'אנר הטלנובלות. סיפורי אהבה רגשניים ומפותלים ימצאו אולי את הספר כבינוני או קיטשי. הסיפור כתוב בשפה פשוטה אך קולחת. יש בו תפניות ולמרות אולי תחושת הטלנובלה לא מדובר ברומן רומנטי שהכול בו ורוד. יש בו מין המציאות העגומה ומהחמצות גורליות שבהחלט יכולות לקרוא בחייהם של אנשים. במיוחד בתקופה בה התקשורת בין אהובים רחוקים נעשתה אכן בעיקר דרך מכתבים. מכתב שנשכח ונעלם בהחלט יכל אז לשנות חיים ולגזור גורלות. בכלל מוטיב המכתב כמשנה גורל מצא חן בעיני ועורר בי נוסטלגיה לתקופה בה עוד היינו מצפים למכתבים בעלי גוון אישי מחבר רחוק או מאהוב ולא עוד מכתב התראה מהבנק או חשבון חשמל. התעוררה בי נוסטלגיה לתקופה תמימה יותר, בלי תקשורת מידית מסביב לשעון על כל היתרונות שבה.

אני חושבת שאם הייתי קוראת את הספר הזה כנערה סביר להניח שהוא היה גורם לי להזיל יותר מדמעה או שתיים. כיום ממרומי גילי הנושק לארבעים בלוטת הדמעות שלי נהייתה צינית וסרבנית יותר. (לא החלטתי אם זה חיובי או לא) לפעמים נחמד לבכות סתם כך מספר ולא מהמציאות. במקום מסוים יש בי געגוע לזמנים שבהם הייתי ניתנת להשפעה, רגישה ותמימה יותר. ספר עם טעם של געגוע לאלו מבניכם שעוד מאמינים באהבה ממבט ראשון או שני.”