“#
חדרי רחצה מועדים לטחב. מגבות לחות, מים חמים המצטברים כאד על חלונות ומראות, חימום. חדרי רחצה דורשים הקפדה יתרה באוורור, בייבוש כדי להימנע מהריח וכמובן מצמיחת כל מיני דברים שם... האנלוגייה בין חדר רחצה לשחיתות ומשטרה ברורה. יש משהו במשטרה (בכל העולם, לא רק אצלינו) שמעודד שחיתות. השילוב בין כוח לפתוי להשתמש בו, ההתחככות היומיומית עם עבירות ועבריינים, מגע עם טובין יקרים הנמצאים במחסן כעדות, כל אלה מהווים מצע עשיר לצמיחת שחיתות. האם אני חושבת של אדם המשרת במשטרה הוא מושחת? בהחלט לא. אבל אני חושבת שלאנשים המשרתים במשטרה מידה גבוהה יותר של סבילות לשחיתות, מלאזרח ממוצע. הם נתקלים בה לא מעט – אצל חשודים ועמיתים, ומודעות למדרון החלקלק עליו הם עלולים להימצא, כמוה בזריקת חיסון נגדו.

זה נושא המותחן הזה. שוטרים מושחתים, הפללה, אלימות ורציחות. לא נושא מאד מקורי. הרבה מהמותחנים עוסקים בו בדרך זו או אחרת. המותחן הזה סביר בהחלט. קונלי יודע לספר סיפור, לקדם אותו ולמשוך את הקורא. הבלש שלו – הארי בוש – שנאלץ לפרוש פרישה מוקדמת מהמשטרה כי לא הקפיד על הנהלים (סוג שחיתות שלמשטרה אין הרבה סובלנות לגביו) הוא בלש קלאסי – נפרד מחברתו על רקע חוסר עניין הדדי, זאב בודד, מכור לעבודתו ומגדל את בתו בת ה-18 שהיא מתבגרת זעפנית ודי נודניקית. הוא צריך לבחון מקרה של הפללה ו – שומו שמים – לעבור לעבוד עם "הצד השני", דהיינו הסנגורייה.

כאמור ספר סביר. כתוב בסדר, לא מרתק מעל הממוצע, לא סיפור מעל הממוצע, רשויות אכיפת החוק במלוא אפרוריותם ולעתים קלונם. תוך כדי כתיבת הביקורת כבר התחלתי לשכוח את הספר. אבל – ספר מתח סביר טוב יותר מספר מתח גרוע. וזאת חצי הכוס המלאה שלי.”

“הארי בוש הוא אחד הבלשים האהובים עלי. אין כמעט בלשים אמריקאים שאני מזדהה איתם ומחבב כמוהו. לכן מאז שגיליתי את מייקל קונלי ואת הארי גיבור ספריו, אני לא מחמיץ וגם הפעם הוא מחזיר בעלילה קצבית, מותחת, מעניינת ולי כמי שחי קצת בלוס אנג'לס מזכירה את הרחובות והשכונות בהן הוא מסתובב. הארי אחרי פרישה, נעתר לא כל כך בחפץ לסייע לאחיו למחצה הסנגור מיקי הלר לנסות ולזכות חשוד ברצח אשר אשמתו כמעט ומוכחת. אי הרצון שלו מונע מכך שבהצטרפותו לסנגור הוא למעשה "חוצה את הקווים" ולכאורה "בוגד" בעמיתיו השוטרים. אבל הארי, גיבורנו מצליח ומראה לשוטרים שלא נס ליחו והוא ....(לא אגלה את הסוף - קודמי לביקורות כבר עשו את זה).
בכל מקרה, מי מחבב את ז'אנר ספרי הבלשים המשטרתיים - מומלץ לו מאוד להכיר את הארי בוש.”

“כאוהדת ספריו של מייקל קונלי כמובן שקראתי גם את ספרו החדש...
הבלש הארי בוש (אשר פרש בנתיים מעבודתו במשטרה) זכור היטב למי שעקב אחר ספריו הקודמים של קונלי והפעם הוא מתבקש לעזור לאחיו (למחצה) מיקי הלר לזכות נאשם ברצח אשר על פי ראיות ד.נ.א מוכיחות מעל לכל ספק שאכן ביצע רצח. הלר בטוח בצידקת מרשו, הארי בוש לעומתו חייב למצוא הוכחות לכך. הארי לוקח בחשבון שאם אכן יסכים לבקשת אחיו וישמש כחוקר מטעם ההגנה הוא למעשה ״עובר צד״ אבל היי אחרי הכל אם הנאשם אכן חף מפשע משמע שהרוצח עדין מסתובב חופשי ואת המחשבה הזו הארי לא מוכן לסבול!
בוש מבקש לקרא את התיק ועל סמך מה שמצא בתיק חסר בו את הדבר העיקרי... ״נקודת ההצטלבות״- מניע והזדמנות. הם מצאו התאמת ד.נ.א שקושרת את האיש לבית ולזירת הפשע אבל איך הוא הגיע לשם???
אז הארי מתחיל לחקור וברגע שזה קורה הדברים מתחילים להתבהר, המניעים מתבררים ולאט לאט כל הקצוות נסגרות.
הכתיבה של קונלי קולחת, עבודת הרקע המשפטית שלו מצויינת כמו גם הידע בניהול חקירה משטרתית. במקביל יש טיפה מן הים לגבי היחסים שלו עם ביתו המתבגרת וחוסר התקשורת ביניהם על אף ניסיונותיו לפרוץ את המחסום הריגשי.
הספר מתקדם בקצב איטי מדי לטעמי, ספריו הקודמים היו טובים יותר בעיניי ובכל זאת נהנתי מאוד מהקריאה בו.
אם אני ממליצה לקרא? כן.
אבל אני לא אוביקטיבית, תמיד אומר כן לספריו של קונלי!”

“"בעולם מושלם כל קורבנות הרצח אמורים לקבל טיפול שווה. או שכולם נחשבים, או שאף אחד לא נחשב. אבל זה לא היה עולם מושלם, וחלק ממקרי הרצח היו חשובים ואחרים פחות" (עמוד 113).

"הצטלבות" מאת מייקל קונלי (הוצאת מודן, 2018) הוא הספר החמישי שאני קורא אודות גיבורו הקבוע (אם כי לא היחיד) הארי בוש, בלש לשעבר במחלק השוד והרצח של משטרת לוס אנג'לס. בעברו לחם בוש במלחמת וייטנאם כאיש יחידת "עכברושי מנהרות", יחידה המובחרת בצבא ארצות-הברית שאנשיה אומנו ללחום במנהרות שחפרו ווייטקונג ובחיילי צבא צפון וייטנאם, לאתר בהן את האויב ולהורגו, בדרך כלל באפילה ומטווח קרוב. עם שובו מן המלחמה, מריר וציני כשם שרק חוויות הלחימה הופכות אדם, התגייס למשטרה והפך לבלש. בוש חי ונושם את לוס אנג'לס, חיית רחוב שמכיר כל רובע וכל שכונה. הוא מהאנשים האלה שמעולם לא יצא לקמפינג (מחנאות) ולא טיילו בטבע, "אלא אם כן מחשיבים את השינה באוהלים ובבורות בווייטנאם כקמפינג" (עמוד 86). בעיני בוש כל הקורבנות חשובים, או שאף אחד לא חשוב. הוא ילך אחרי הראיות בתיק בלי להתחשב לאן הן ייקחו אותו, ורק בלש ישר כמותו, לא נגוע במשחק הפוליטי שבין מועצת העיר, התובע המחוזי, התקשורת והמשטרה עשוי להגיע לאמת. זה לא מזיק גם שבוש הוא מן הקשוחים, אלו שיודעים לקלוע באקדח אל חוט השערה ולהם זוג אגרופי פלדה.

עתה, משפרש מן המשטרה הוא נאבק בשעמום ובהתמודדות עם העובדה שמדי, בתו בת ה-18, עומדת לעזוב למכללה. התכנית שלו לשפץ אופנוע ולשפר את יחסיו עם בתו המתנכרת משתבשת ‬כאשר‭ ‬פונה‭ ‬אליו‭ ‬אחיו‭ ‬למחצה‭,‬ הסנגור‭ ‬מיקי‭ ‬הלר, בבקשה חריגה. הלר מגן על ד‭'‬קוואן‭ ‬פוסטר, חבר כנופיה לשעבר שהשתקם ונעשה לאמן מצליח, המואשם ברצח אלכסנדרה פרקס, עובדת ציבור אהובה ומוערכת (זה לא מסייע לפוסטר שבעלה של הקורבן הוא סגן השריף). הראיות נוטות לרעתו שכן דנ"א של פוסטר נמצא על גופת פרקס. הלר זקוק לקישוריו של בוש כבלש, אולם זה האחרון לא שש לסייע שכן הדבר‭ ‬מנוגד‭ ‬לערכים‭ ‬שבהם‭ ‬דגל‭ ‬בעת‭ ‬שירותו‭ ‬במשטרה. גם העובדה שהוא עלול להצטייר‭ ‬כבוגד‭ ‬בקרב‭ ‬חבריו‭ ‬במשטרה, לא מגבירה את המוטיבציה שלו לסייע לאחיו הצעיר. אבל לבסוף ההבנה לפיה במידה ופוסטר‭ ‬אכן‭ ‬חף‭ ‬מפשע, הרי שישנו ‬רוצח‭ ‬מסוכן‭ ‬ואלים‭ ‬מסתובב‭ ‬חופשי גוברת והוא לוקח את התיק.

ככל‭ ‬שבוש‭ ‬מתקרב‭ ‬לפענוח‭ ‬הפשעים ולזיהוי‭ ‬נקודת‭ ‬ההצטלבות‭ ‬שבה‭ ‬פגשו‭ ‬הקורבנות‭ ‬ברוצח (ומכאן שם הספר) מתקרבת הסכנה‭ו ‬אורבת‭ ‬גם‭ ‬לפתחו‭.‬ קונלי מתאר במיומנות את מסעותיו של בוש המתמודד עם פשעים שהם תמצית הרוע שמסוגל לחולל האדם, מה שקונלי מכנה "החשכה הכהה מליל". בוש הוא אמנם לא פיליפ מארלו, אך ניכר כי קונלי שאב רבים מהמוטיבים מספריו של צ'אנדלר אודות הבלש הפרטי הגדול מכולם. גם לג'אז, המוזיקה החביבה על בוש, יש מקום בספר (במיוחד למיילס דיוויס) והיא מלווה את הספר, קובעת את הקצב.

האמת, לא רע בכלל הקונלי הזה. בוש הוא אחלה בלש שבעולם: קשוח, אמיץ, ישר ונחוש. לא שנון מי יודע מה אבל עושה את העבודה, כמו דרינק של בורבון "Maker's Mark" שיורד בגרון. לא חלק כמו "Macallan" סינגל-מאלט, אבל מפזר את אותה חמימות מרגיעה ומנחמת. כמו עם הדרינק הספציפי הזה, אתה פשוט יודע שבוש לא יעצור עד לפתרון. ספר בלשי מהנה.

מומלץ!!!”