“חוקית מותר לי לדרג את הספר הזה, אבל מוסרית? קראתי רק 157 עמודים מתוך 617, עם כוונות פרישה שהלכו ותפחו מעמוד לעמוד. הספר הוא ספר נשים במירעו, אני לא רואה גבר קורא עשרה עמודים וממשיך. למה רכשתי אותו? כי יש לו ניקוד גבוה ושפע של מחמאות. אבל אני מזמן לא קוראת ספרים כאלה. שנת הוצאתו לאור אינה רשומה, אבל בישראל הוא יצא לאור ב-2012. מבחינתי, זוהי כתיבה אופיינית לשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת.”

“סיפורה האוטוביוגרפי של דבורה פלדמן, בחורה כבת 24 שמתארת בכישרון רב את ניתוקה כשנה קודם לכן, מחייה הקודמים כחרדית בחסידות סאטמר בשכונת ויליאמסבורג שבברוקלין, ארה"ב. דבורה פלדמן נולדה לאם שנטשה אותה כשהיתה פעוטה ולאב רפה שכל, מה שגרם לסבה ולסבתה לגדלה בביתם. מגיל קטן דבורה הרגישה לא נוח בסביבתה החרדית מלאת האיסורים והמגבלות וכמהה לחופש. היה לה קשה להיראות כל כך שונה וחריגה מהאנשים החיים מחוץ ל”

“לפני חודש ימים נפרדתי מאחותי היפה והאהובה שהלכה מאתנו בחטף. הצער הוא כל כך גדול עבורי ולכל הסובבים אותה שכן היא אדם כל כך טוב ועדין ומלא. אוהבת קריאה, מוסיקה בעלי חיים וטבע. בקיצור אבדה עצומה ובלתי נתפסת. בזמן השבעה הגיעה שכנה והביאה לגיסי את הספר הזה על מנת לרכך ולו במעט את יגוננו ולהפיח בנו תקוה שהנשמה כלל לא מתה. ובכך אנחנו קרוביה, חבריה וגם קהילת סימניה (אחותי היתה סוג של תולעת ספרים והשאירה ב”

“# לאחרונה אני נוטשת יותר ויותר ספרים. בכעס, יש לציין למרות שהכעס צריך להיות מופנה כלפי. השם המתקתק, הכריכה המתקתקה, ואף ההמלצה של אחת הת'ר מוריס, שכתבה, מסתבר, ספר בשם "המקעקע מאושוויץ", הם מספיק אזהרות לגבי הספר הזה, שאני לא זוכרת איך הגיע אלי. שלא להזכיר את אזהרתו המפורשת של עומר ציוני בביקורתו. לפני שנטשתי סופית במחצית הספר, קראתי את "דבר המחברת" שבסופו. היא מספרת שהיתה בטיול בשנחאי, נכבשה”

“חוקית מותר לי לדרג את הספר הזה, אבל מוסרית? קראתי רק 157 עמודים מתוך 617, עם כוונות פרישה שהלכו ותפחו מעמוד לעמוד. הספר הוא ספר נשים במירעו, אני לא רואה גבר קורא עשרה עמודים וממשיך. למה רכשתי אותו? כי יש לו ניקוד גבוה ושפע של מחמאות. אבל אני מזמן לא קוראת ספרים כאלה. שנת הוצאתו לאור אינה רשומה, אבל בישראל הוא יצא לאור ב-2012. מבחינתי, זוהי כתיבה אופיינית לשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת.”

“סיפורה האוטוביוגרפי של דבורה פלדמן, בחורה כבת 24 שמתארת בכישרון רב את ניתוקה כשנה קודם לכן, מחייה הקודמים כחרדית בחסידות סאטמר בשכונת ויליאמסבורג שבברוקלין, ארה"ב. דבורה פלדמן נולדה לאם שנטשה אותה כשהיתה פעוטה ולאב רפה שכל, מה שגרם לסבה ולסבתה לגדלה בביתם. מגיל קטן דבורה הרגישה לא נוח בסביבתה החרדית מלאת האיסורים והמגבלות וכמהה לחופש. היה לה קשה להיראות כל כך שונה וחריגה מהאנשים החיים מחוץ ל”

“לפני חודש ימים נפרדתי מאחותי היפה והאהובה שהלכה מאתנו בחטף. הצער הוא כל כך גדול עבורי ולכל הסובבים אותה שכן היא אדם כל כך טוב ועדין ומלא. אוהבת קריאה, מוסיקה בעלי חיים וטבע. בקיצור אבדה עצומה ובלתי נתפסת. בזמן השבעה הגיעה שכנה והביאה לגיסי את הספר הזה על מנת לרכך ולו במעט את יגוננו ולהפיח בנו תקוה שהנשמה כלל לא מתה. ובכך אנחנו קרוביה, חבריה וגם קהילת סימניה (אחותי היתה סוג של תולעת ספרים והשאירה ב”

“# לאחרונה אני נוטשת יותר ויותר ספרים. בכעס, יש לציין למרות שהכעס צריך להיות מופנה כלפי. השם המתקתק, הכריכה המתקתקה, ואף ההמלצה של אחת הת'ר מוריס, שכתבה, מסתבר, ספר בשם "המקעקע מאושוויץ", הם מספיק אזהרות לגבי הספר הזה, שאני לא זוכרת איך הגיע אלי. שלא להזכיר את אזהרתו המפורשת של עומר ציוני בביקורתו. לפני שנטשתי סופית במחצית הספר, קראתי את "דבר המחברת" שבסופו. היא מספרת שהיתה בטיול בשנחאי, נכבשה”