ביקורת ספרותית על שבע או שמונה המיתות של סטלה פורטונה מאת ג'ולייט גריימס
ספר טוב

---

#
קניתי אותו סתם, בלי לדעת עליו דבר, בזכות השם המסקרן והכריכה הנעימה, כמו חלק מהספרים שאני בוחרת ככה – וטפחתי לעצמי על השכם על גילוי ספר מוצלח. למען הגילוי הנאות, במקרה ההפוך – כשהשם המסקרן ענוד על ספר סתמי ועלוב – אני סולחת לעצמי בתירוץ השחוק "איך יכולתי לדעת?" כלומר – כך או כך אני לא נענשת.

לרוב אין לי יותר מדי סבלנות לסוג הסיפורים הזה: סיפור משפחתי המתגלגל מתחילת המאה העשרים ועד ימינו. היש בנאלי מזה? אבל הספר הזה הצליח לרתק אותי בזכות הכתיבה המעולה, היכולת הסיפורית הנהדרת והאמינות בה הוא מסופר.

משפחה שחיה בכפר נידח בקלברייה באיטליה. כל כך נידח, שאפילו תושבי כפרים באותו איזור קוראים להם "פרימיטיבים". קהילה קטנה של נשים ובנות, סבתות ורעיות, שהגברים אינם חלק אמיתי מעולמן, אחרי שבגרו מספיק להתרחק מאמא. הנשים אדוקות מאד בדת, המחזיקה את הנשים במקום הראוי להן: לציית לבעלים שלהן, להם נישאו בהיותן נערות, לעבוד קשה, לגדל במסירות את צאצאיהן ולהקפיד שלבנותיהן יהיו חיים דומים לשלהן. הכפר בנוי, כמו כפרים אחרים באיזור, על צלע הר והוא תלול מאד. זה מצויין כשצריך להתגונן מאויבים מבחוץ, אבל מקשה מאד על החיים כאשר את המים צריך לשאוב מבאר, הנמצאת במעלה ההר כקילומטר מהבית הקרוב, לאזן את הדלי המלא על הראש ולחזור הביתה בזהירות, שלא יישפך. המים משמשים לבישול, לניקיון, להשקיית הגידולים אותם אוכלים, לרחצה (נדירה ומתוכננת מראש). איזה מזל שלכביסה הולכים למעיין, שהוא קצת יותר קרוב, משפשפים היטב על קרש, שוטפים ושוטפים וחוזרים עם הכביסה הרטובה, מאוזנת היטב על הראש, הביתה, לתלות בשמש. אישה בתרבות הזו צריכה להיות חרוצה, ללדת הרבה ילדים ולטפל בהם. צעיר שמתכוון לשאת אישה בקהילה זאת מרכיב לו רשימת תכונות דומה מאד לזו שמרכיב איכר, ההולך לקנות בהמה למשקו.

בשנות השלושים של המאה העשרים המשפחה היגרה לאמריקה. הם שימרו חלק מהמסורת אותה הביאו איתם. סטלה פורטונה היא הגיבורה סביבה מסופר הסיפור היא בת 19 באותה עת, והמיתות (כמעט) שהיו לה ועוד יהיו, חושפות את החיים, האמונות, ודרך המחשבה שלה ושל בני משפחתה. איטליה, יש לציין, נחשבה מדינה נחשלת למרות המיקום ושכנותיה המפותחות. נראה שמדינות המבזבזות חצי מהונן האנושי, בהן נשים נחשבות רק קצת מעל בהמות (לפעמים פחות מהן), כנראה אי אפשר להיות ממש מפותחים.

הספר ריתק אותי, למרות אורכו (509 עמודים שאינם דורשים דילוג). הוא כל כך אמין, שעד שקראתי את הערות המחברת בסופו לא הייתי בטוחה האם הסופרת היא באמת בת משפחה עם יושרה יוצאת מהכלל, שאינה מנסה ליפות את המכוער במשפחתה (ספויילר – היא לא. היא פשוט סופרת מצויינת).

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על שבע או שמונה המיתות של סטלה פורטונה