“כאשר הלך אנדרה ברינק לעולמו לפני כ-10 שנים, חשתי צביטה גדולה בלב. יש לי היסטוריה ארוכה של עיסוק עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה מהשנים בהן הייתי פעיל באמנסטי ובנוסף עשיתי בעברי עבודה אקדמית על משטר האימים הזה. שני ספריו של ברינק שקראתי עד עתה, "שמועות על גשם" ו"עונת יובש לבנה" זכורים לי כספרים מצוינים (את עונת יובש לבנה אני מתכוון לקרוא שוב) ולכן כשנתקלתי בספר הזה, לקחתי אותו ללא היסוס. אתחיל בר”

“# ספר סיפורים של גרישם, שיכול להתפרש כניסיון של הסופר לסחוט את שאריות המיץ מהתפוז, או להרחיב את מינעד כשרונו. סיפורים שנשארו מסיבה כלשהי על ריצפת חדר העריכה. אי אפשר לטעות בסיגנונו של גרישם וגם בבחירת הנושאים שלו. יש בספר שבעה סיפורים. כולם מגלים חלקים מגישתו הסיפורית וההומנית של הסופר. כל הסיפורים מתרחשים בעיירה בשם קלנטון, מחוז פורד, מדינת מיסיסיפי. המחוז (מומצא?) מאפשר התנהלות עירונית וכולל ב”

“מותחן יפני בסגנון מערבי, כאן יתרונו וחסרונו. קירינו הלכה על בטוח, היא מספרת סיפור יפני, אך שומרת על כל המרכיבים הבונים מותחן מערבי מוצלח, כנראה הפורמט הזה הביא אותה להיות פופולרית ביפן וגם במערב. מה שעניין אותי במיוחד הם הנגיעות במאפיינים של היאקוזה, שיטות העבודה ביפן, התנהלות מועדוני הלילה ביפן, חיי הרחוב ואפליית נשים ביפן. יאואי היא אישה קשת יום העובדת במשמרת לילה במפעל המייצר מנות מזון המופצו”

“פראצ'ט וגיימן הם שניים מהסופרים החביבים עליי, ולכן ניגשתי לקריאת 'בשורות טובות' בציפייה נלהבת. אולי יותר מדי ציפייה. הספר חמוד מאוד. הוא עוסק בסוף העולם הקרב ובא, במלאך ושד, חברים קרובים, שאינם באמת רוצים בסוף העתיד לבוא, בצייד מכשפות ובשולייה בתולי, ובמכשפה שירשה את נבואותיה של אגנס נאטר, המדויקות בצורה מרגיזה. הכתיבה של שני הסופרים הנהדרים הללו תמיד טובה, והספר מהנה ומשעשע. אבל עבורי הוא”