“כשהייתי בן 11 בערך קראתי את כל 8 הספרים הראשונים של האגדה של דריזט. בזמנו אהבתי אותם מאוד וראיתי בהם אחת הסדרות הטובות שקראתי. בשביל ב11 שלא קרא ג'ורג' מרטין, רובין הוב או פטריק רותפס זה היה הגיוני.
אבל היום הספרים האלה מרגישים לי די... בסדר כזה. אחלה, לא יותר. הראשון הוא ספר די נחמד על דריזט, אלף אפל שגדל כחלק מחברה מרושעת וזדונית של רוצחים מתועבים. הוא טוב כי ככה ונהיה טוב יותר מכולם הלחימה בצורה די מעצבנת. לא מרגיש בשום שחב שהוא מתאמץ או לומד מטעויות ולשארית הסדרה הוא די גיבור על. כסיפור התבגרות כן חשוב לציין שיש התפתחות, בעיקר מבחינת השקפת העולם שלו, שנהיית ריאליסטית וקודרת יותר ויותר. אם זאת, הוא עדיין לא מעורר אצלי הזדהות כל כך.
העלילה חמודה, עם דמויות משניות טובות וזכירות, פוליטיקה בסדר ובניית עולם אחלה.
הספר השני מתחיל מדהים עם הבדידות של דריזט במנהרות, ולראשונה הוא נהיה דמות באמת עמוקה ומעניינת. החברות שלו עם באלוואר כתובה אחלה אם כי מזורזת מדי (ברצינות? בלוואר פשוט מסתכל עליו כחבר מיד?) אם זאת, מהרגע שהם ביחד העלילה די צולעת, כשזה מתחיל להרגיש כמו הרפתקת די אנד די בלי פואנטה. הקרב בסוף מול זאקנפיין הוא שיא הקיטש, ולא הרגשתי בו (בקריאה חוזרת) טיפה של סיפוק או הזדהות אם אף אחד. סך הכל, אם ספרים 1 ו3 הם 4/5, גלות יורד ל3/5.
שהות הוא בעיני הרבה יותר מוצלח, כי בו דריזט סוף סוף מפסיק להיות סופרמן או קדוש מעונה, וסוף סוף השאלות הפילוסופיות על מהו רוע והאם כולם נולדים טובים או רעים שעד כה היו די שטחיות ונדחפו בכוח נהיות מעניינות ומעוררות מחשבה.
התיאורים בכל שלושת הסםרים הם די חלשים וכתובים בשפה יבשה ולא מעניינת, ככה שרוב מה שמחזיק את הסדרה הוא דריזט, שאף על פי שרעיון ה"אלפים אפלים רעים אבל אני שונה וכולם גזענים אלי" די מעצבן לפעמים, הוא עדיין עמוק בדרכים אחרות וממש ממש מגניב (בייסיקלי לכל דמויות הdnd שלי בכיתה ו היו חרבות מעוקלות).”

“אווו, זה היה כל כך טובבב...
ברור ששמעתי על דריזט לפני כן, אני הרי משחק משחקי תפקידים כמה שנים טובות, אבל, הוא הפתיע אותי ממש.
כן, אומנם נראה שסלבטורה לא מבין אפילו חצי דבר בלחימה, אבל הוא הצליח לגרום לקרבות להשמע מעניינים, תיאור מפורט של כל תנועה של החרב, התחמקויות, מכות נגד, בהחלט אפשר לראות כאן את אמן הלחימה דריזט הולך ומתפתח.
סלבטור הדגיש בספר את עקרונותיו של דריזט, בעזרת התנהגותו, ובעזרת משפטים כמו: "מילה שבשפתם של האלפים השוכנים מתחת לקרקע בכלל לא קיימת, אתם מכנים את זה מצפון", או, לפחות משהו דומה לזה, בעצם, אני לא בטוח שזה נאמר בספר הזה, אולי באחד מספרי ההמשך.. לא משנה.
הספר נוגע בכמה נקודות רגישות, בעזרת שפה יפה, כתיבה שוטפת ועלילה מוחצת, הוא מפרט באופן יפהפה את תרבותם של האלפים האפלים, ואת גיבור הספרות דריזט דוארדן, שיגדל ויהפוך לסייף מצטיין וחזק בטרילוגיות ההמשך, כל כך אהבתי אותו עד שאני אפילו משחק אלף אפל דריזטסטייל באחד משחקי המבוכים ודרקונים.
בקיצור, ספר נפלא ואהוב, שאני לא מוצא סיבה לתת לו פחות מחמישה כוכבים.
-----------------
אבל בנימה קצת מאכזבת, סדרת ההמשך, בקעת רוח כפור, נכתבה "לפני" טרילוגיית האלף האפל, שמשאירה כל כך הרבה קווי עלילה פתוחים, שלא ייענו בסדרת ההמשך, אלא בטרילוגייה שלישית.”

“עוד לא נראה לי שיצא לי לקרוא סידרה שלמה שלכולה נתתי חמישה כוכבים.
ולא רק הטרילוגיה הראשונה, גם הטרילוגיה השנייה וסדרת ההמשך.
ובכל זאת נראה שלא הרבה אנשים נחשפו לסדרה המדהימה הזאת.
דריזט דו'אורדן הוא אלף אפל ולוחם מדהים אשר צריך להתמודד עם החלטה גורלית, האם להפנות את גבו לעקרונות שהוא מאמין שהם צודקים ונכונים ובכך להתקבל בכבוד בחברת האלפים האפלים או להתכחש לעמו ולעזוב אותם ואת מנזוברנזן עיר האלפים האפלים ללא מקום ללכת אליו, כי מי לעזאזל יקבל אלף אפל?
טרילוגיית האלף האפל היא ללא ספק אחת מסדרות הפנטזיה הטובות ביותר שקראתי אי פעם, עם תיאורי קרבות מדהימים וסיפורי הרפתקאות מרתקים.
אני ללא ספק משבץ את ר. א. סלבטורה כאחד מחמשת הסופרים המועדפים עלי.
כל ספר קשור לשאר אבל בכל זאת מדהים בפני עצמו.
לכן אני יכול לעשות רק עוד דבר אחד- להמליץ.
רוצו להביא אותו מהספרייה סמכו עלי אתם לא תתאכזבו.”

“הספר "מולדת" מאת ר.א. סלבטורה הינו הכרך הראשון בטרילוגיית "האלף האפל" בסדרת "ממלכות נשכחות". הספר הינו למעשה קדימון לספרו הראשון של סלבטורה אודות גיבורו, האלף האפל, דריזט, "רסיס הקריסטל". בספר מציג סלבטורה רעיון מקורי של חברה מושחתת, מתקדמת ורצחנית. בספרו מתאר סלבטורה את עולמם של האלפים האפלים. עולם המצוי חבוי מתחת לפני הקרקע במעמקים, אשר מתבסס, על מעמדות בתים וכוח. עוצמה היא המטבע הקשה בעולם זה (בדומה לתיאוריה של מקס וובר ולספר "חולית") ולמוסר וחוקים יש מעט מאוד קשר לכך. בית ד'ואורדן הנשלט, ככל בתי האצולה בחברת האלפים האפלים, על ידי גבירה רמה ובנותיה, שואף להגדיל את עוצמתו ומעמדו בעיר מנזוברנזן. כבר בפתח הספר פושט על אחד מבתי האצולה האחרים, משמיד אותו על בניו ובנותיו וזוכה במעמד ויוקרה.

גיבור הספר הוא דריזט, צעיר הבנים בבית. בחברת האלפים האפלים הגברים הינם לוחמים וקוסמים המשרתים את הנשים, אשר הינן כוהנות העובדות את אלת העכביש לה סוגדים האלפים. דריזט הצעיר ניחן בכישרון אמיתי ללחימה והספר עוקב אחר מסלול הכשרתו תחת אמן הלחימה של בית ד'ואורדן, זאקנפיין, ובבית הספר ללחימה. הספר עוקב אחר הרפתקאותיו של דריזט בעיר מנזוברנזן ומחוצה לה בעולם המעמקים, כנגד מפלצות ואלפים אפלים כאחד.

"אך מאסוג'י לא ראה מעולם את דריזט כועס כל-כך. לו היה רואה אותו כך בעבר, לא היה מנסה כלל להתנקש בחייו. הוא היה אומר לגבירה סינאפי ללכת לכל הרוחות.
מה יהיה הקסם הבא? איזה קסם יוכל לעצור את המפלצת הזו – דריזט דו'אורדן?
יד אחזה במדף הסלע עליו עמד מאסוג'י. מאסוג'י רמס אותה בעקב מגפו. האצבעות נשברו – הקוסם ידע שהן שבורות – אך ככל שהשבר היה בלתי אפשרי, עמד דריזט לצידו של מאסוג'י ולהב חרבו עבר דרך צלעותיו של הקוסם.
"אבל האצבעות שבורות!" נאנק הקוסם הגוסס במחאה.
דריזט הביט בידו, והבחין לראשונה בכאב. "אולי," אמר בפיזור נפש, "אך הן יירפאו"." (עמוד 318).

דריזט הולך בזכות כישוריו ואומץ ליבו מחיל אל חיל אולם יושרתו, מוסריותו והערכים בהם הוא מאמין עומדים בסתירה לאלו של החברה בה גדל. חמוש באומץ לב, כישורי לחימה פנומנליים ושתי חרבות מעוקלות נדרש דריזט להכרעות קשות ובחירה אכזרית במיוחד. תרגומו של בועז וייס קולח ונהיר. בקיצור מומלץ בחום!!!”