“הפרופסור של שרלוט ברונטה הוא הספר הראשון שלה וכנראה הפחות מוכר. כך או כך, הוא לבטח לא פחות מהנה. זהו ספר כתוב היטב ומתורגם לעילא. השפה מרתקת, עילית ושוטפת. נותר רק לתאר במה מדובר. ויליאם קרימסוורת הוא בן למשפחת אצולה, בוגר איטון של אמצע המאה ה-19. אם נדמה לכם שמדובר בבן תפנוקים, המעביר ימיו בעיסוקים מהנים, טעות בידכם. למעשה, ויליאם התחיל חייו הבוגרים כפקיד בעסק של אחיו הבוגר, בוגר איטון גם הוא. א”

“בדיוק לפני שלוש שנים קראתי - והתפעלתי מאד מאד - את "עלה הארגמן" של פייבר. סיפור רחב יריעה, כתוב נפלא, בו פייבר המוכשר הצליח לעשות את מה שתמיד כובש אותי - לכתוב באמינות רבה, לאפשר לי להזדהות, לשנוא, לכעוס, לאהוב לצחוק וללגלג על הגיבורים כאילו היו חלק מחיי. "התפוח" מספר סיפורים קצרים על הדמויות של "עלה הארגמן" וחייהם. "עלה הארגמן" הוא ספר עב כרס - 815 עמודים - ועדיין נשארו לפייבר סיפורים לספר על דמו”

“חוקית מותר לי לדרג את הספר הזה, אבל מוסרית? קראתי רק 157 עמודים מתוך 617, עם כוונות פרישה שהלכו ותפחו מעמוד לעמוד. הספר הוא ספר נשים במירעו, אני לא רואה גבר קורא עשרה עמודים וממשיך. למה רכשתי אותו? כי יש לו ניקוד גבוה ושפע של מחמאות. אבל אני מזמן לא קוראת ספרים כאלה. שנת הוצאתו לאור אינה רשומה, אבל בישראל הוא יצא לאור ב-2012. מבחינתי, זוהי כתיבה אופיינית לשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת.”

“# קניתי אותו סתם, בלי לדעת עליו דבר, בזכות השם המסקרן והכריכה הנעימה, כמו חלק מהספרים שאני בוחרת ככה – וטפחתי לעצמי על השכם על גילוי ספר מוצלח. למען הגילוי הנאות, במקרה ההפוך – כשהשם המסקרן ענוד על ספר סתמי ועלוב – אני סולחת לעצמי בתירוץ השחוק "איך יכולתי לדעת?" כלומר – כך או כך אני לא נענשת. לרוב אין לי יותר מדי סבלנות לסוג הסיפורים הזה: סיפור משפחתי המתגלגל מתחילת המאה העשרים ועד ימינו. היש”

“הפרופסור של שרלוט ברונטה הוא הספר הראשון שלה וכנראה הפחות מוכר. כך או כך, הוא לבטח לא פחות מהנה. זהו ספר כתוב היטב ומתורגם לעילא. השפה מרתקת, עילית ושוטפת. נותר רק לתאר במה מדובר. ויליאם קרימסוורת הוא בן למשפחת אצולה, בוגר איטון של אמצע המאה ה-19. אם נדמה לכם שמדובר בבן תפנוקים, המעביר ימיו בעיסוקים מהנים, טעות בידכם. למעשה, ויליאם התחיל חייו הבוגרים כפקיד בעסק של אחיו הבוגר, בוגר איטון גם הוא. א”

“בדיוק לפני שלוש שנים קראתי - והתפעלתי מאד מאד - את "עלה הארגמן" של פייבר. סיפור רחב יריעה, כתוב נפלא, בו פייבר המוכשר הצליח לעשות את מה שתמיד כובש אותי - לכתוב באמינות רבה, לאפשר לי להזדהות, לשנוא, לכעוס, לאהוב לצחוק וללגלג על הגיבורים כאילו היו חלק מחיי. "התפוח" מספר סיפורים קצרים על הדמויות של "עלה הארגמן" וחייהם. "עלה הארגמן" הוא ספר עב כרס - 815 עמודים - ועדיין נשארו לפייבר סיפורים לספר על דמו”

“חוקית מותר לי לדרג את הספר הזה, אבל מוסרית? קראתי רק 157 עמודים מתוך 617, עם כוונות פרישה שהלכו ותפחו מעמוד לעמוד. הספר הוא ספר נשים במירעו, אני לא רואה גבר קורא עשרה עמודים וממשיך. למה רכשתי אותו? כי יש לו ניקוד גבוה ושפע של מחמאות. אבל אני מזמן לא קוראת ספרים כאלה. שנת הוצאתו לאור אינה רשומה, אבל בישראל הוא יצא לאור ב-2012. מבחינתי, זוהי כתיבה אופיינית לשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת.”

“# קניתי אותו סתם, בלי לדעת עליו דבר, בזכות השם המסקרן והכריכה הנעימה, כמו חלק מהספרים שאני בוחרת ככה – וטפחתי לעצמי על השכם על גילוי ספר מוצלח. למען הגילוי הנאות, במקרה ההפוך – כשהשם המסקרן ענוד על ספר סתמי ועלוב – אני סולחת לעצמי בתירוץ השחוק "איך יכולתי לדעת?" כלומר – כך או כך אני לא נענשת. לרוב אין לי יותר מדי סבלנות לסוג הסיפורים הזה: סיפור משפחתי המתגלגל מתחילת המאה העשרים ועד ימינו. היש”