יש לי חיבה מיוחדת לבלשיות בספרות/קולנוע/טלוויזיה הפועלות בסביבה גברית-שוביניסטית, נלחמות לפתור את התעלומה ובמקביל להוכיח לגברים שהן לא פחות טובות ולרוב גם עולות עליהם. הדמות המיתית שלי היא זו של מפקדת הבילוש ג'יין טניסון בסדרה הבריטית המעולה "החשוד העיקרי" (Prime Suspect) בכיכובה של הלן מירן.

גיבורת הספר "הרצח הראשון שלי" המתרחש בפינלנד היא סמ"ר מריה קאליו, בלשית מתחילה ג'ינג'ית וקטנה שמנסה לפת

נתונים טכניים:
שם הספר: הרצח הראשון שלי
שם הסופרת: לנה להטוליינן
סוגה: מתח/בלש/אימה
שפה מקור: פינית
תרגום: <mark>דנה שולגה-רז</mark>
מספר עמודים: 254
הוצאה לאור: פן הוצאה לאור, ספרי חמד, ידיעות אחרונות
שנת הוצאה: 2011

סקירה:

הסופרת לנה להטוליינן כונתה "מלכת ספרי המתח של פינלנד", וכיוון שכך, החלטתי שבתקופה הנוכחית מתאים לי לקרוא משהו מהסוגה הזו.

בהיסט

סופרת כותבת את ספרה הראשון על חוקרת משטרה (בערך...) שחוקרת את הרצח הראשון שלה. הקבלה נחמדה. להטוליינן היא סופרת פינית שהספר הזה, שיצא לאור ב 1993 הוא הראשון בין 11 ספרי מתח שמריה טולין היא גיבורתם. בספר הזה, אליו הגעתי בזכות הביקורת של רונדו (תודה), היא חוקרת רצח של גבר צעיר, שהיה לו הכל.

מבחינת מתח הספר הזה לא משהו. לא נתתי את דעתי הרבה על התעלומה בסיפור - היא לא היתה מעניינת במיוחד, ולא עניין

אם קריאה של ספרי מתח היא אסקפיזם - אז מה טוב יותר בימים אלה מעלילת רצח שממוקמת במקום רחוק ושונה, במזג אוויר קריר גם בקיץ - פינלנד. נראה שחיים ברווחה יחסית, מתלבטים אם להיכנס לסאונה או לוותר היום. כל כך שקט, כל כך שלו, מסתכלים לשמים רק כדי לראות ציפורים, ולא לעקוב אחרי מסלולים של רקטות. אז למה כל כך רע להם? מדוע הם שותים כל כך הרבה? מדוע יש כל כך הרבה הרס עצמי והתנהגות מסוכנת וביזארית?
לא יודעת לה

נניח שאתם בפינלנד וקבעתם דייט ואז אתם מקבלים SMS "ניפגש באספואיטאראנטה, לאפינלאהדנקאטו פינת קאלוואלנטייה (*)". במשך 20 דקות אתם מזינים את הכתובת לוויז ואז האפליקציה מתחילה להבהב, הסמרטפון משמיע רעשים, מעלה עשן ושובק... גם הוא לא היה יכול להתמודד עם השמות הפיניים הללו שבספר מהווים "באמפרים" בשטף הקריאה - מקומות, כתובות ושמות משפחה. למזלו של הקורא לשמות הפרטיים הבלתי אפשריים יש לרוב כינויים קצרים.

פינלנד היא לא ארה"ב. לא צרפת ואפילו לא גרמניה. היא בסך הכל מקום משעמם עם אנשים פשוטים, שקטים ושתויים.
לכן הניסיון של הסופרת להרעיד ולהסעיר מציאות לא קיימת, כשהיא מערבבת בחגיגה הזו תפיסות פמיניסטיות ו"תרבות נורדית" כביכול, יוצא מגוחך שלא לומר - נלעג.
לכאורה סיפור בלשי. לכאורה רצח לא פתור בעיירה רחוקה מהלסינקי המפוענח על ידי בלשית משטרה לשעבר ומתמחה במשפטים. הכל לכאורה. המציאות הפינית צועקת מכל ש

גילוי נאות: קראתי רק עד עמוד 100.
ספר מומלץ בעיקר לקוראות חובבות ספרי בילוש.

הספר יצא לאור בשנת 1994, השני בסדרת רבי מכר שבמרכזה בלשית. לא קראתי את הספר הראשון בסדרה, ובכלל חבל שהסופרת לא "התכתבה" עמו יותר.

הסופרת היא מפינלנד - מקום התרחשות העלילה. ציפיתי להכיר קצת את פינלנד, מנהגיה ותרבותה. אולם, עד המקום בו "פיטרתי" את ספר לא מצאתי כול ייחוד מקומי, וניתן, לכאורה, למקם את העלילה בקלות בא