ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 25 בינואר, 2015
ע"י רונדו
ע"י רונדו
נניח שאתם בפינלנד וקבעתם דייט ואז אתם מקבלים SMS "ניפגש באספואיטאראנטה, לאפינלאהדנקאטו פינת קאלוואלנטייה (*)". במשך 20 דקות אתם מזינים את הכתובת לוויז ואז האפליקציה מתחילה להבהב, הסמרטפון משמיע רעשים, מעלה עשן ושובק... גם הוא לא היה יכול להתמודד עם השמות הפיניים הללו שבספר מהווים "באמפרים" בשטף הקריאה - מקומות, כתובות ושמות משפחה. למזלו של הקורא לשמות הפרטיים הבלתי אפשריים יש לרוב כינויים קצרים.
בספרה השני של להטוליינן חוקרת המשטרה מאריה קאליו הפכה להיות עו"ד, אלא שהיא ממשיכה להתנהל כחוקרת לאחר שקרובת משפחה של החבר שלה נרצחת וקרוב אחר, שהואשם ברצח, שוכר את שירותיה. כדי שתביא לשחרורו מאריה יוצאת למצוא את הרוצח ה"אמיתי". כמקובל במותחן מסוג זה יש לא מעט חשודים כשבכל שלב בעלילה חשדותיה של מאריה מופנים לחשוד אחר, עד שהיא מוצאת את הרוצח/ת.
הספר, שנכתב ב-1994, הוא מותחן ניינטיס מובהק. אין בו הקשרים חברתיים, פוליטיים או היסטוריים (סטייל נסבו) וניכר שהוא מושפע מאד מסדרת הטלוויזיה "טווין פיקס" ששודרה כמה שנים לפני כן. העלילה מתרחשת בעיר קטנה וסובבת סביב משפחה ממעמד גבוה ומכריה, אנשים שלכאורה הם מכובדים אבל מתחת לפני השטח קיימים יחסים מעוותים, סטיות מיניות, בגידות, אלימות וכל אותם "מטעמים" שטווין-פיקס הצטיינה בהם (כנראה שהסופרת "חרשה" על הסדרה הזאת בוידיאו).
בסה"כ זהו מותחן טוב וזורם (למעט הבאמפרים) ואם לא מצפים ליצירה נסבואית ההנאה מובטחת.
* השמות אמיתיים מתוך הספר, אבל נמצאים בחלקים שונים של העיר
9 קוראים אהבו את הביקורת
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
