ביקורת ספרותית על הרצח הראשון שלי - הבלשית מאריה קאליו #1 מאת לנה להטוליינן
ספר בסדר

---

סופרת כותבת את ספרה הראשון על חוקרת משטרה (בערך...) שחוקרת את הרצח הראשון שלה. הקבלה נחמדה. להטוליינן היא סופרת פינית שהספר הזה, שיצא לאור ב 1993 הוא הראשון בין 11 ספרי מתח שמריה טולין היא גיבורתם. בספר הזה, אליו הגעתי בזכות הביקורת של רונדו (תודה), היא חוקרת רצח של גבר צעיר, שהיה לו הכל.

מבחינת מתח הספר הזה לא משהו. לא נתתי את דעתי הרבה על התעלומה בסיפור - היא לא היתה מעניינת במיוחד, ולא עניין אותי לנסות לעלות על זהות הרוצח. אבל הספר הזה עניין אותי מאד מבחינה אנתרופולוגית, בכל מה שקשור לחיים בהלסינקי. ההסיפור עוסק בקבוצת צעירים בני 20 - 30, שהם חלק ממקהלת סטודנטים(!) הם חיים בדירות שותפים, עובדים בעבודות מזדמנות, שותים המון, מתייחסים לסקס באופן ענייני ומסרבים להתייחס לחייהם ברצינות. הגיבורה היא "ממלאת מקום" במשטרה(!), בפסק זמן מלימודי משפטים, עובדת קשה ואינה מסופקת משום דבר שהיא עושה.

לפי הסיפור, קשרים משפחתיים מכל סוג (הורים וילדים, אחים) הם רופפים ולא משמעותיים. קשרים חבריים קצת יותר עמוקים, ומחליפים את מה שמקובל אצלינו כקשרי משפחה. בקטע מסויים אומרת אחת הדמויות משהו על סאונה (ציטוט לא מדוייק): "סאונה מעורבת לגברים ונשים אינה גורמת לשום הרהורי עבירה. בסופו של דבר לא מדובר בסאונה זוגית..." ונראה לי שזה מסכם לא רע את ההבדלים בין חיינו המהבילים לחייהם הצוננים.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הרצח הראשון שלי - הבלשית מאריה קאליו #1