“סופרת כותבת את ספרה הראשון על חוקרת משטרה (בערך...) שחוקרת את הרצח הראשון שלה. הקבלה נחמדה. להטוליינן היא סופרת פינית שהספר הזה, שיצא לאור ב 1993 הוא הראשון בין 11 ספרי מתח שמריה טולין היא גיבורתם. בספר הזה, אליו הגעתי בזכות הביקורת של רונדו (תודה), היא חוקרת רצח של גבר צעיר, שהיה לו הכל.

מבחינת מתח הספר הזה לא משהו. לא נתתי את דעתי הרבה על התעלומה בסיפור - היא לא היתה מעניינת במיוחד, ולא עניין אותי לנסות לעלות על זהות הרוצח. אבל הספר הזה עניין אותי מאד מבחינה אנתרופולוגית, בכל מה שקשור לחיים בהלסינקי. ההסיפור עוסק בקבוצת צעירים בני 20 - 30, שהם חלק ממקהלת סטודנטים(!) הם חיים בדירות שותפים, עובדים בעבודות מזדמנות, שותים המון, מתייחסים לסקס באופן ענייני ומסרבים להתייחס לחייהם ברצינות. הגיבורה היא "ממלאת מקום" במשטרה(!), בפסק זמן מלימודי משפטים, עובדת קשה ואינה מסופקת משום דבר שהיא עושה.

לפי הסיפור, קשרים משפחתיים מכל סוג (הורים וילדים, אחים) הם רופפים ולא משמעותיים. קשרים חבריים קצת יותר עמוקים, ומחליפים את מה שמקובל אצלינו כקשרי משפחה. בקטע מסויים אומרת אחת הדמויות משהו על סאונה (ציטוט לא מדוייק): "סאונה מעורבת לגברים ונשים אינה גורמת לשום הרהורי עבירה. בסופו של דבר לא מדובר בסאונה זוגית..." ונראה לי שזה מסכם לא רע את ההבדלים בין חיינו המהבילים לחייהם הצוננים.”

“יש לי חיבה מיוחדת לבלשיות בספרות/קולנוע/טלוויזיה הפועלות בסביבה גברית-שוביניסטית, נלחמות לפתור את התעלומה ובמקביל להוכיח לגברים שהן לא פחות טובות ולרוב גם עולות עליהם. הדמות המיתית שלי היא זו של מפקדת הבילוש ג'יין טניסון בסדרה הבריטית המעולה "החשוד העיקרי" (Prime Suspect) בכיכובה של הלן מירן.

גיבורת הספר "הרצח הראשון שלי" המתרחש בפינלנד היא סמ"ר מריה קאליו, בלשית מתחילה ג'ינג'ית וקטנה שמנסה לפתור מקרה מוות כשהיא פועלת בתוך עולם גברי של אנשי משטרה שרובם דפוקים ו/או שיכורים. התמונה שציירתי לי בראש היא של הבלשית שרה לינדן מהסדרה האמריקאית The Killing – עוד דמות של בלשית ג'ינג'ית קטנה וחכמה בעולם גברי.
העלילה מתחילה כחקירה של מקרה מוות אליו נשלחת הבלשית הצעירה במטרה לחקור ולסגור את התיק וממשיך בחקירה כפי שהיא מתנהלת בעולם האמיתי של המשטרה ולא בזה הניבט מסרטי הוליווד, כלומר הרבה שיחות עם החשודים (שאת חלקם הבלשית מכירה מהימים שלמדו יחד באוניברסיטה) כשפרט מצטרף לפרט עד שמתבהרת התמונה הסופית. אין כאן יריות, דם ומרדפים נוסח הרלן קובן ולא קצב שמתאים לתסריטים הוליוודיים, אלא חקירה שמתפתחת לאט וצוברת תאוצה בשליש האחרון של הספר. ניכר שהסופרת קראה רבים מספרי אגתה כריסטי.
מה שכן יש ובשפע זה דמויות שלמות ומעניינות, נוף שונה והרבה הומור (דבר שדי חסר במותחנים הסקנדינביים העגמומיים).

מדובר בספר הביכורים של לינה להטוליינן בסדרה של 11 ספרים העוסקת בבלשית מריה קאלו. אבל כמו שאני מכיר את המו"לים בישראל הם תמיד מוציאים את הספר הראשון (ולעיתים גם השני) בסדרה וזהו... כשמדובר בספרים הכתובים באנגלית, כמו סדרת ברלין נואר (הוציאו 2 מתוך 9) או מייזי דובס (2 מתוך 8), יש את אמזון וקינדל 2.0, אבל מה עושים כשהמקור הוא בפינית?

בתמצית: "הרצח הראשון שלי" הוא מותחן קצר, ענייני ומהנה... כפי שמותחן צריך להיות. אני מקווה שיתרגמו ויוציאו לאור גם את הבאים בסדרה.
ראוי לציון התרגום השוטף של דנה שולגה-רז והערות השוליים שתורמות להבנת העלילה.”

“נתונים טכניים:
שם הספר: הרצח הראשון שלי
שם הסופרת: לנה להטוליינן
סוגה: מתח/בלש/אימה
שפה מקור: פינית
תרגום: דנה שולגה-רז
מספר עמודים: 254
הוצאה לאור: פן הוצאה לאור, ספרי חמד, ידיעות אחרונות
שנת הוצאה: 2011

סקירה:

הסופרת לנה להטוליינן כונתה "מלכת ספרי המתח של פינלנד", וכיוון שכך, החלטתי שבתקופה הנוכחית מתאים לי לקרוא משהו מהסוגה הזו.

בהיסטוריה האישית שלי קראתי לא מעט ספרי מתח. למרבה הצער, בספר הזה לא מצאתי את אותו "מתח" שאני מצפה בדרך כלל מסוגת "ספרי מתח".

אני אוהבת ספרי מתח שמצליחים להדביק אותי לכורסא, או שגורמים לי להמשיך לקרוא, תוך כדי הליכה לסידורים או קניות... פה זה לא קרה לי.

על מה מדובר?

מאריה קאליו השוטרת התקשרה טלפונית כחלק מהמטלות השגרתיות למשרד במטה המשטרה. באותה שיחת טלפון היא מתבשרת על מציאת גופה בשכונת וואוסארי במזרח הלסיניקי. מסתבר שחבורה ממקהלת עמותת הסטודנטים, בילתה סופ"ש בוילת נופש ושם נמצאה גופה צפה. זו היתה גופתו של יוקה פלוטנן שבראשו חבטה.
פה מתחיל התיחקור של מאריה...
האם נפל?
האם נחבט?
הם נפל ונחבט ונפל למים?
או נפל, נחבט, נפל למים כשבאותה עת אחוז האלכוהול בדמו גבוהה?
היכן כלי הרצח?
מה היו עיסוקיו?
מי הרוצח ולמה?

מהסיבה שקאלבי קינונן – המפקח וראש המדור, אהב מאוד את הטיפה המרה ונחשב לאלכוהוליסט, פיענוח תיק הרצח "נפל" על מאריה קאליו "במקרה", כשזה לא בדיוק במסגרת תפקידה במשטרה. החקירה הופכת להיות הרבה יותר קשה ורגישה במיוחד, כאשר מדובר בנרצח ונחקרים, שבעבר היו חלק מחוג חבריה שמאריה קאליו.

מי זו מאריה? מאריה קאליו - אישה במדי שוטר בעולם של גברים. לאחר בית הספר התיכון הצליחה להתקבל לבית ספר לשוטרים. כתיכוניסטית היתה פאנקיסטית, מרדנית והצטיינה במיוחד במטלות הכתיבה. היא האמינה בצדק חברתי ולמיטב הבנתה חשבה, שכשוטרת היא תוכל לממש את עקרונותיה. היא אף למדה משפטים והתמחתה במשפט הפלילי, אך כשמאסה בלימודי המשפט, פנתה לעבודה במטה המשטרה בהלסינקי.
את הקריירה במשטרה החלה ביחידת הסיור, ובאותה עת הרגישה כטרחנית שאורבת לנהגים שנסעו במהירות מופרזת, או שיכורים. לאחר מכן עברה ליחידת הפיקוד ועסקה בנושאים כגון: התמכרויות לסמים, זנות ועבירות רכוש.

מאריה היתה בת למורה למתמטיקה וכימיה ולאם מורה לאנגלית. בשונה מאחיותיה שאחת מהן למדה גרמנית ושוודית ונישאה לכימאי, והשנייה למדה אנגלית עם בן זוג מתמטיקאי, מאריה נחשבה "לכבשה השחורה" של המשפחה.

הנרצח – יוקה פלוטנן גדל עם כפית של זהב בפה. נחשב ל"אדם מסודר". הוא שילם על דירתו, סיים את לימודיו בהצטיינות באונברסיטה, ועבד בתעשיית המתכת. תחביביו: מוזיקה, שיט, ונשים וסוג של דו'ן גו'אן. בסך הכל חיי חיים שלווים ושגרתיים, ועל פניו ניראה, שלאף אחד לא היתה צריכה להיות עילא לרצוח אותו.

נקודת ההתחלה של הספר מרתקת והקריאה קולחת, אך ההמשך הרבה פחות. למרות זאת, משהו לא הסתדר לי עם הכתיבה של הסופרת, ואולי זה דווקא התרגום. הפתרון של התעלומה היה פשוט ויחד עם זאת, ליוותה אותי הרגשה של החמצה ופיספוס.

למרבה הצער לא מצאתי בספר הזה את "חווית המתח" הזכורה לי מספרים אחרים באותו ז'אנר.

השמות הסקנדיביים וריבוי הדמויות לעיתים מתיש ומבלבל, ולא אחת מצאתי את עצמי נעצרת לכמה שניות, כדי להיזכר באיזו דמות ומה שייך למה, עובדה שתרמה לתחושה הכללית.

קשה לי לסווג את הספר הזה כספר מתח, כשהתעלומה המסופרת רופפת בעיניי וללא קצב. מאידך, אהבתי את אפשרות ההצצה לעבר ההווי הסקנדינבי, חיי הסטונדטים, מסיבות האלכוהול, היחסים בין הורים לילדיהם, יחסים משפחתיים ובכלל על החיים בטמפרטורות נמוכות.

כקוראת שנותנת את הדעת על ספרי ביכורים, אני לא יכולה לתת במקרה הנוכחי יותר משלושה כוכבים.

לנה להטוליינן, היא אולי מענה לספרי המתח והבלשות של עולם הגברים הסקנדינבי, ברם יש כאן מה לשפר כדי להגיע לכוכב החמישי. אולי זה אכן יקרה בספר הבא שאקרא בעתיד.

הקריאה לשיקולכם.

לי יניני”

“פשוט לוותר. לא מריח ולא מסריח, פשוט מאד. ספר שכל אחד יכול לכתוב בלי מאמץ. עוד פרק מסידרה בלשית בינונית. זה לא רע, פשוט חבל על הזמן היקר שלכם.”