“קמילה לקברג יפהפיה, סופרת מצליחה ובינונית. נשמע כמו אוקסימורון? לא ממש. רוב הסופרים שמוכרים 22 מיליארד עותקים ומתורגמים לחמש מיליון שפות הם בינוניים. אבל אני אוהבת ספרי מתח עד כדי כך, שאני מסוגלת לוותר על איכות בשביל כמה מיליגרם של אדרנלין. מכורה, כידוע. הגיבורות של הסופרים הבינוניים הן תרכובת מוזרה של אשה יפהפייה, שכל חד (עד כמה ששכלו של הסופר או הסופרת חד), בכל מקרה הן תמיד מתוארות כחכמו”

“# ג'ק לונדון נהג לקנות רעיונות לסיפוריו מסינקלר לואיס. כל רעיון עלה לו 7.5 דולר, ואם לשפוט לפי מה שקראתי ממנו, הסיפורים שנכתבו לפי הרעיונות הקנויים היו כנראה מוצלחים ואיפשרו לו להתפרנס מהם היטב. איך הרגיש לואיס, כשקרא את הספרים המוצלחים שלא הוא כתב? מן הסתם לעס את עצמו ובלע את מררתו. זה, לכאורה (לא באמת), נושא הספר הזה. מאוסים בעיני אלה המנצלים כישרון של מישהו אחר כדי להשיג רווחים לעצמם. אם כי רק”

“אם הדיקטטורה הייתה משתלטת על אתר 'סימניה', והיה נקבע חוק המחייב את כלל כותבי הסקירות באתר לכתוב סקירה המונה משפט אחד בלבד ולא יותר מכך, אז המשפט שהייתי בוחר והיה מתמצת בצורה טובה את ערך הספר, הוא: "אין בן אדם רע, יש בן אדם שרע לו". לצערי, הדיקטטורה עוד לא השתלטה על האתר, מה שמאלץ אותי, אף על פי שאינני חייב, לכתוב יותר באריכות... המשפט "אין בן אדם רע, יש בן אדם שרע לו" מתאים לגיבורת הספר, קאי”

“הספר הזה מכיל 7 סיפורים קצרים של מורקמי ומטבע הדברים צריך לפרט לגבי אותם סיפורים. אז ככה. בעצם, אין מצב שאפרט בנוגע לכל סיפור. חובבי מורקמי המושבעים ממילא קוראים כל ספר שכתב ויכתוב, כולל את רשימת המכולת שלו. גם את הספר הזה יקראו ולכן אפשר לתאר באופן כללי ולא לתת סקירה של כל סיפור. מורקמי מתאר גברים במצבים שונים בהם הם באים באינטראקציה עם נשים ומה זה עושה להם, מזקפה ועד התאבדות, מעונג עד חידלון.”

“קמילה לקברג יפהפיה, סופרת מצליחה ובינונית. נשמע כמו אוקסימורון? לא ממש. רוב הסופרים שמוכרים 22 מיליארד עותקים ומתורגמים לחמש מיליון שפות הם בינוניים. אבל אני אוהבת ספרי מתח עד כדי כך, שאני מסוגלת לוותר על איכות בשביל כמה מיליגרם של אדרנלין. מכורה, כידוע. הגיבורות של הסופרים הבינוניים הן תרכובת מוזרה של אשה יפהפייה, שכל חד (עד כמה ששכלו של הסופר או הסופרת חד), בכל מקרה הן תמיד מתוארות כחכמו”

“# ג'ק לונדון נהג לקנות רעיונות לסיפוריו מסינקלר לואיס. כל רעיון עלה לו 7.5 דולר, ואם לשפוט לפי מה שקראתי ממנו, הסיפורים שנכתבו לפי הרעיונות הקנויים היו כנראה מוצלחים ואיפשרו לו להתפרנס מהם היטב. איך הרגיש לואיס, כשקרא את הספרים המוצלחים שלא הוא כתב? מן הסתם לעס את עצמו ובלע את מררתו. זה, לכאורה (לא באמת), נושא הספר הזה. מאוסים בעיני אלה המנצלים כישרון של מישהו אחר כדי להשיג רווחים לעצמם. אם כי רק”

“אם הדיקטטורה הייתה משתלטת על אתר 'סימניה', והיה נקבע חוק המחייב את כלל כותבי הסקירות באתר לכתוב סקירה המונה משפט אחד בלבד ולא יותר מכך, אז המשפט שהייתי בוחר והיה מתמצת בצורה טובה את ערך הספר, הוא: "אין בן אדם רע, יש בן אדם שרע לו". לצערי, הדיקטטורה עוד לא השתלטה על האתר, מה שמאלץ אותי, אף על פי שאינני חייב, לכתוב יותר באריכות... המשפט "אין בן אדם רע, יש בן אדם שרע לו" מתאים לגיבורת הספר, קאי”

“הספר הזה מכיל 7 סיפורים קצרים של מורקמי ומטבע הדברים צריך לפרט לגבי אותם סיפורים. אז ככה. בעצם, אין מצב שאפרט בנוגע לכל סיפור. חובבי מורקמי המושבעים ממילא קוראים כל ספר שכתב ויכתוב, כולל את רשימת המכולת שלו. גם את הספר הזה יקראו ולכן אפשר לתאר באופן כללי ולא לתת סקירה של כל סיפור. מורקמי מתאר גברים במצבים שונים בהם הם באים באינטראקציה עם נשים ומה זה עושה להם, מזקפה ועד התאבדות, מעונג עד חידלון.”