“הספר הזה הוא לגמרי כוס הקפה שלי!
יש לי מסורת קבועה במהלך הפסקת הבוקר בעבודה: שתיית כוס קפה.
אין יום שבו אני מגיע לעבודה ולא חוזר על המסורת הזו. לפעמים נס, לפעמים טחון, לפעמים טורקי, לפעמים חלב רגיל, לפעמים סויה או שקדים - אבל מה שכן, תמיד אבל תמיד כוס קפה חמימה בהפסקה, לנשום איתה מעט את האוויר שבחוץ.
הספר הזה הוא כמו "מסורת כוס הקפה" שלי: שוב פעם אותו בית הקפה שניתן לחזור בו בזמן, שוב פעם סיפורים מרגשים על אנשים ושלל סיבותיהם לחזור לעבר או להגיע לעתיד, שוב פעם רוח רפאים על כיסא קוראת בספר, שוב פעם הכללים המעצבנים שמגבילים את ההשפעה על החזרה בזמן.
שוב פעם ושוב פעם ושוב פעם. אבל יודעים מה? מסורת זו מסורת! כמו שבמהלך כל התקופה שאני עובד, הספקתי לשתות כבר איזה אלפי כוסות קפה בהפסקות הקפה שלי, ואף פעם לא נמאס, אז כך גם כאן - מצידי תתנו לי עוד אלפי ספרים של טושיקאזו טוואגוצ'י אודות בית הקפה הקסום הזה, עם אותו גימיק שחוזר על עצמו, ורק עם סיפורים שונים, ולעולם לא באמת יימאס. כל סיפור וסיפור בו על אדם שרוצה לחזור בזמן, הוא עולם בפני עצמו, והקונספט הוא כמו גימיק ממכר שכיף להלביש עליו סיפורים מרגשים ואישיים של כל מני דמויות.
***
הסיפור הראשון עוסק בשני חברים טובים, כשאחד החברים מת והחבר השני לוקח את בתו התינוקת של חברו ומגדל אותה כאילו הייתה ביתו. הוא מרגיש אשמה שהוא לא מספר לה מי אביה האמיתי ושלא מדובר בו, ועל כך שהוא "לקח" מחברו הטוב את הבת שלו.
הסיפור השני עוסק בבן שמגלה שאמו מתה לאחר מאבק במחלה קשה, כשהוא לא ידע כמו כולם שלא נותר לה הרבה זמן לחיות, ולא הספיק להיפרד ממנה כמו שצריך.
הסיפור השלישי עוסק בגבר שלא נשאר לו זמן רב לחיות, שמגיע לעתיד כדי לגלות מה עלה בגורל אהובתו ואיך היא התמודדה אחרי מותו הצפוי.
הסיפור הרביעי עוסק בגבר שחוזר לעבר כדי לפגוש את אשתו שמתה ושהמוות שלה יושב על מצפונו, כדי לתת לה מתנה שלא הספיק להעניק לה כשעוד הייתה בחיים.
נהניתי מכל ארבעת הסיפורים, כשבחלקם תובנות מעניינות, הסיפור הרביעי אף היה מקסים במיוחד. עם זאת, את הספר קראתי בתקופה שבה לא כל הריכוז שלי הופנה אליו. קראתיו בתקופה קצת מבלבלת שגרמה לי לחשוב שאיזה באסה שאין באמת בית קפה כזה שבו ניתן לחזור בזמן, כי גם אם לא ניתן באמת לשנות את העבר או לתקן אותו, החזרה עדיין יכולה להועיל ולעזור לי להתמודד נפשית עם בעיה שקורית לי בהווה, מה שנקרא "תרפיה בחזרה בזמן", וכמו כן אולי הייתי יכול להגיע לעתיד ולראות מה יעלה בגורלי. אז יכול להיות שהייתי נהנה ממנו אף יותר אם הייתי קורא אותו בתקופה שקטה יותר כשכל הריכוז שלי מתמקד רק בו, ולכן על אף ההתלבטות הקלה בין ארבעה לחמישה כוכבים, אני מעדיף לתת לו חמישה. החיבור לדמויות, הגימיק המקורי (אמנם חזרה לזמן זה הכי חרוש שיש, אבל הספר הזה ללא ספק מעצב מחדש את המושג ומעניק לו נופך ייחודי משלו) והאווירה והכתיבה לגמרי עשו את שלהם.
יאללה, ביי, הלכתי לשתות כוס קפה. אין מה לעשות, מסורת זו מסורת.”