ביקורת ספרותית על גברים ללא נשים מאת הרוקי מורקמי
ספר בסדר

---

ואתמול אחרי עבודה שיח נפלא תפס את אזניי בין שני עובדים שהם הרבה אחרי הפנסיה. לפחות 75 ויותר שנה חרושים להם באהבה על הפנים. היא, הציעה לו שקית תפוחים. והוא אמר לה, ששונא תפוחים שלמים אבל לא יכול לחיות בלי פאי התפוחים של אשתו לכן ייקח בשמחה. והוסיף, שהוא מחכה כל יום שישי כמו ילד לפאי תפוחים שלה. ואני חשבתי לעצמי איזה דבר נפלא ומפרגן לומר על בת זוגתך גם אחרי 60 שנה. ומה הסוד לדבק הזה שמדביק זוגות לאורך זמן.
אז מי יכול לומר אם בחיים אנחנו קושרים עצמנו לסירה הנכונה והכוונה של מורקמי לאישה הנכונה. הרי לעולם לא נוכל לדעת. זו תעלומה שמגלים לאורך השנים. ומי יכול לומר שלא נשבר לו הלב לפחות פעם אחת מאהבה שאהב עד כלות. ואיך זה קימט לו את האיבר הזה שקוראים לו לב.

הספר כולו מספר על נקודות מבט של גברים על נשים ובלי נשים. מלא סיפורים של לבבות שבורים ועל דקויות של רגשות מתעצמות ונחלשות או נשברות לחתיכות. 7 סיפורים קצרים. על רכושניות של גבר לאישה או על קנאה הרסנית לדוגמא: כשמתברר שבת הזוג בגדה בגבר חדשים שלמים והיא לא ידעה שהוא יודע, וכל מה שחשב הוא למה? מה הוא מחסיר ממנה? והחוסר הבנה וידע מדוע בגדה הביא לרגש נקם גדול שלו. חלק מהסיפורים הם על בדידות או על חוסר התאמה או אהבה גדולה בין זוגות...
הרבה מהסיפורים הם על בגידה של האישה בתוך מערכת זוגית כשברקע משבר שקרה שהיא או הוא לא הצליחו להתגבר על המשבר ותמיד אחד מבני הזג נקרע מבפנים באופן טוטאלי כי היה מסור לאהבה מדי. או כי לא יכול היה לסבול אישה ששיחקה עם כמה גברים במקביל והוא היה אחד מהם ואז איבד את התשוקה לחיות. יש סיפורים של גברים שהחליטו שהם לא רוצים בכלל קשר קבוע ושמחים בקשרים מזדמנים. אך גברים אילו היו מודעים להשלכות שיזרקו אותם למען חבר קבוע או נישואין בכל רגע נתון.
באחד הסיפורים לאחר שהבעל תפס את האישה עם חברו הטוב, הוא לקח את עצמו התפטר מהעבודה, נסע רחוק, פתח פאב והתגרש. כל מה שהיה לגברת לומר הוא" כפתרנו את הכפתורים לא נכון". לפעמים נדמה לי בספר שמורקמי מיזוגן אך קראתי די הרבה ספרים שלו בשביל להכיר את הסגנון ולהבין שהוא מערים עלינו קשיים בנוגע לתקשורת וזוגיות ומדגים כל מני סוגים של "ביחד".

ועם כל זאת אני מגלה במורקמי סטריאוטיפים לגבי נשים שלא הבחנתי בהם קודם בספריו. נניח בסיפור "תנהגי במכונית שלי" הא טוען שנשים משתייכות לשתי קבוצות של נהגות. או אגרסיביות מדי או ביישניות מדי. הוא קובע שהרוב ביישניות מדי וטוב שככה כי הן יותר זהירות מגברים. הוא לא אהב שנשים על ההגה אך מעולם לא אמר לאף אחת משהו כזה כי זה נראה בלתי הולם. (כנראה לכן הוא הוציא ספר שלם על כך רק כדי להוציא קיטור)..

להגיד לכם שהיה פשוט להבנה בשבילי הספר אז כלל וכלל לא. לגבי זוגיות זה בהחלט עבודה במשרה מלאה. בזמן שקראתי את רוב הספר היינו כמעט שבועיים באירופה הקלאסית ופתאום הסיפורים הקטנים הללו שקראתי ברכבות בין ערים קיבלו משמעות אחרת. ועוד לא דיברנו על נחשים וחיות אחרות שזורעות קצת מטפיזיקה בכמה סיפורים, וגם דמיון מודרך ושאר ירקות מסתוריות. מורקמי גם כשהוא פחות טוב הוא עדיין מורקמי.

*** ספר שאפשר לוותר עליו אם זה לא כוס התה שלכם. אולי גברים במיוחד כאלה שבטנם מלאה על נשים יוכלו להתחבר יותר.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על גברים ללא נשים