“לאוני סוואן נודעה בשל ספר אחד שכתבה והוא "גלנקיל - מותחן כבשים". בספר מגלה עדר כבשים שהרועה שלו ג'ורג' נהרג, ובהשראת המותחנים שג'ורג' הרבה להקריא להם העדר כולו יוצא לחקירה בלשית פרטית בחיפוש אחרי הרוצח ואחרי המפתח לתעלומה. יש כאן באתר לא פחות משישים ושלוש סקירות על גלנקיל, כולל של כותבת שורות אלה. הרוב משבחות כי הספר היה חידוש יוצא דופן וטרנד מלהיב בזמן שיצא לאור. גם אני שיבחתי. חלק קטן טוען שכבשים זה דבר משעמם, שבלש שמתנהל בקצב כבשה הוא גימיק נחמד ולא מחזיק ספר שלם, ועוד טענות כיוצא בהם. ואכן ספר ההמשך שנקרא "גארו" התקבל בהרבה פחות התלהבות.
אז היו לי חמש דקות שלמות בספריה כדי לבחור ספרים, והחלטתי ללכת על אלה שהכותב שלהם מוכר לי. וככה הגעתי לגריי.
אנחנו בקיימברידג' שבאנגליה. מה יש בקיימברידג'? נהר, בשם קם. על שמו נקראת עיר אוניברסיטאית בעלת מסורת ותיקה ועשרות קולג'ים. וגם פרופסורים תמהוניים, הרבה פרות, גגות חדים ותלולים, שומרים של בניינים, חובת גלימות שחורות ולא שימושיות ומוזיקה כנסייתית. אליוט פיירבנקס, בן של משפחה מיוחסת וסטודנט בקיימברידג' קופץ, או נופל או שמא מופל, אל מותו, מאחד הגגות התלולים של העיר הוותיקה. זה קורה כבר בהתחלה, ואליוט אינו גיבור הספר במובן הברור והישיר של המילה. אוגוסטוס הף, דוקטור בקולג', סובל מהפרעה אובססיבית כפייתית, הוא החונך של אליוט, ועל כן מוצא את עצמו בתפקיד אחראי לבלגן שנוצר עם מותו. הבלגן כולל תוכי - אפרור - שהיה נספח לאליוט בכל אשר פנה והיווה חלק בלתי נפרד מהמחקרים שלו. לאחר המוות התוכי מאמץ את דוקטור הף.
ויש עוד, כמו חשדות שאליוט היה מטפס מומחה ועל כן לא יכול להיות שנפל, והוא לא התנהג כמו מי שמתכנן להתאבד. לכן אוגוסטוס מנסה לחקור את נסיבות מותו, להבין מדוע היו ברשותו תצלומים אינטימיים של מכריו וחבריו, ולמה אימו הויקונטית לא מעוניינת לקבור אותו באחוזה המשפחתית. הוא יוצא לחקירה חשאית ולך תעשה את זה כשיש לך תוכי מדבר על הכתף. התוכי פותח סט שלם של בעיות, למה הוא קורא "רוצח" ולמי, מי זו שהאמירה "התינשאי לי" מיועדת אליה ואיך ייתכן שסטודנט שקט וחובב ואגנר ישים בטלפון שלו רינגטון של ליידי גאגא. או בכלל לאן הטלפון שלו נעלם ולמה.
אז בשונה מכבשים, ההכנסה של תוכי לסיפור היא קצת יותר הגיונית ומהלך העניינים יותר סביר, וגם עובד בקצב טוב. האו-סי-די של הף נוכח היטב ומפריע לו לא מעט, כמו שריבוי סימני הקריאה עשוי להפריע לקורא. אבל זה ספר חמוד וקליל, נקרא מהר ולא משאיר הרבה משקע, ולפעמים זה מה שצריך.”
